תא"ק 30838-09-15 בנק הפועלים בע"מ נ' פ.ט. גידול ושיווק ירק עלים בע"מ ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב ליתרת חובה בחשבון המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה"). המבקשת מס' 2, בעלת עניין, ערבה לכל חובות החברה, והמבקשת מס' 3 ערבה יחידה להלוואה מיום 9/11/14 בסך קרן 250,000 ₪. הערבים אינם ערבים מוגנים.

סכום התביעה מורכב מיתרת חוב בהלוואה בסך 127,617 ₪, יתרת חוב בחשבון צ'קים לניכיון בסך 99,256 ₪, ויתרת חוב בחשבון עו"ש בסך 322,678 ₪. כתב התביעה הוגש בטעות על סכום 400,864.72 ₪, אך בדיון לפניי הוברר כי החישוב האריתמטי אינו מוביל לסכום זה, והוא תוקן לסכום 549,551 ₪, והתובע השלים את האגרה.

עם זאת הוברר בדיון כי סכום החוב קטן, החוב בחשבון הניכיון אופס לאחר שהצ'קים, שנוכו פרעו את סכום הלוואת הניכיון, ונגבו כספים ממושכי הצ'קים. בהליכי הגילוי, שלפני הדיון מסר המשיב לב"כ המבקשים דפי חשבון, לפיהם יתרת החוב בהלוואה הגיעה ביום 15/12/15 לסך 131,023 ₪ ובעו"ש ל-176,096 ₪. המבקשים לא ביקשו לתקן את הבקשה אלא הגיבו למסמכים ולטענות המשיב.

זה המקום לציין כי בתיק הוצל"פ 505309-08-15 הוגש לביצוע צ'ק ע"ס 50,000 ₪, שהופקד בחשבון דנן, וחולל ע"י המושכת (חמד מפעל לחידוש צמיגים בע"מ). מושכת הצ'ק והמבקשת מס' 1 הגישו התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד בת"ט 19909-12-15, אליה צורפו תצהירי מנהל מושכת הצ'ק, מר סעיד אבו חמד, תצהירי המבקשות מס' 2 ו-3 כאן וכתב התביעה והבקשה נשוא התיק כאן. ב"כ הצדדים התייחסו לפניי לקשר בין התיקים. בתיק השטרי הותנתה קבלת ההתנגדות לביצוע שטר לאחר דיון בהפקדה (החלטתי מיום 3/2/16). לאחר שלא הופקד הסכום במועד, נדחתו הבקשות ביום 16/3/16.

המבקשות התגוננו בטענות, לפיהן המשיב עירב בין חשבון עסקי לחשבון פרטי, הביא להגבלת החשבון העסקי וגרם למבקשות נזק, והכל למרות שהחברה עמדה בהתחייבויותיה.

כך נטען כי יתרת החוב בחשבון הלוואת הנכיונות אינה משקפת חובה אלא המשיב רכש את הצ'קים, ומועד פרעונם טרם הגיע. המבקשות מפנות לנוסח הסעיף בכתב התביעה "אם וככל שיפרעו השיקים שכנגדם הועמדו הלוואות, יופחת סכום החוב בהתאם" (סעיף 10 לכתב התביעה). המבקשות טוענות כי לא היה מקום להגשת התביעה, כאשר בידי הבנק היו בטחונות במלוא סכום החוב.

עוד נטען כי יתרת החוב בחשבון העו"ש, המופיעה בדף החשבון (נספח ד' לכתב התביעה) אינה משקפת חוב אמיתי, שכן היא כוללת צ'קים, שהוצגו בחשבון בסך 180,979 ₪, אולם צ'קים אלה סורבו, והבנק לא נתן לחברה את סכומם, כך שלאחר חילולם הראה החשבון יתרת חוב בסך 141,699 ₪ בלבד. המבקשות טוענות כי מדובר בהטעיית בית המשפט.

ביחס להלוואה מאשרות המבקשות כי היה פיגור בשני תשלומים (נספח ג' לכתב התביעה), אך טוענות כי שולמו ארבעה מתוך 12 תשלומי ההלוואה, וחשבון העו"ש חוייב בסכום הפיגור של שני תשלומים נוספים בסך 42,910 ₪, וכך שוב הגדיל התובע את סכום התביעה באופן מלאכותי על ידי הצגת הפיגור בהלוואה גם בהלוואה וגם בחשבון העו"ש.

עוד טוענות המבקשים כי מושכי צ'קים, לקוחות החברה, שלא כיבדו צ'קים, שהופקדו בחשבון, שילמו למשיב סכומים לא ידועים, והמבקשים יודעים לפחות על מושך צ'קים אחד ששילם סכום של כ-66,000 ₪, שיש להפחית מהחוב.

המבקשות טוענות כי הצ'קים שנפרעו מכסים את יתרת ההלוואה, ועל כן יש לקבוע כי המבקשת מס' 3 מופטרת מערבותה.