תא"ק 30795-02-14 עירית ירושלים נ' תלמוד תורה וישיבת "קרית ספר" ובית התבשיל ביעה"ק ירושלים

בפני התנגדות לביצוע תביעה בגין חוב ארנונה. יצוין, כי אין מדובר בתובענה יחידה, ובין בעלי הדין מתנהלות תובענות נוספות בעלות אופי דומה.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעת חוב ארנונה לשנים 2003-2013, בגין נכס מס' 30085-111-000-0060 המצוי ברח' עזרא בירושלים, בסכום כולל של 70,366 ₪.

2.ביום 27.3.15 הגישה הנתבעת (להלן גם: המבקשת או העמותה) בקשת רשות להתגונן בה טענה כי יש להכיר בה כ"מוסד דתי" כמשמעותו בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין), דבר המקנה לה פטור מלא מתשלום ארנונה. מלבד טענה עיקרית זו, הוסיפה המבקשת וטענה כי חובות שנוצרו עובר ליום 16.2.2007 התיישנו ואינם בני תביעה עוד, וכן הודיעה כי לאחר הגשת התביעה שילמה שליש מגובה חוב הארנונה הנ"ל.

3.התובעת מתנגדת מכל וכל למתן הרשות להתגונן. לשיטתה, בית משפט זה, שאינו בית משפט מנהלי, אינו מוסמך לדון בטענות באשר לסיווג המבקשת, אלא אך ורק לטענת "איני מחזיק" אשר לא נטענת כאן. בפני המבקשת עומדים שני מסלולים, האחד הגשת השגה בפני הממונה על הארנונה והשני פניה למומחה על המחוז במשרד הפנים בהתאם לפקודת הפיטורין. משנדחתה בקשתה של העמותה להכרה כמוסד דתי, הרי שעליה לפרוע את חוב הארנונה במלואו. התובעת גם מתנגדת למתן רשות להתגונן מחמת התיישנות מקום שננקטו על ידה הליכים לאורך כל תקופות החוב. לתגובתה, צרפה המשיבה את מכתביה של הגב' דלית זילבר, הממונה על המחוז מימים 14.1.14, ו-26.2.14 ולפיה כל עוד אין המבקשת מחזיקה ברישיון ממשרד החינוך, אין מקום להעניק לו פטור מארנונה .

4.בתשובתה, טענה המבקשת כי לבית משפט זה סמכות לדון בשאלת סיווגה של המשיבה כמוסד דתי בנכס נשוא חיוב הארנונה. המבקשת הפנתה לע"א 10977/03 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק (פס"ד מיום 30.8.06), וטענה כי הטענות שבפיה הן עקרוניות ומופנות נגד עצם חוקיותו של צו הארנונה. עוד הוסיפה כי סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט), מקנה לכל בית המשפט סמכות לתת "כל סעד אחר ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו".

דיון והכרעה

5.כפי שפתחתי ואמרתי, אין מדובר בתיק יחיד. אך בפניי עומדים (לפחות) שני תיקים נוספים בין בעלי הדין שבכותרת (תא"ק 30766-02-14 ותא"ק 30735-02-14) והטענות בכולן, דומות. עיקריהן: יש להכיר במוסדותיה של המבקשת כ"מוסד דתי" הזכאי לפטור מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 4 על תתי סעיפיו, לפקודת הפיטורין. כאשר אל מול טענה זו טוענת המשיבה בתוקף כי מדובר בתקיפה ישירה על החלטת הממונה על המחוז ו/או מנהל הארנונה (כל מקרה לגופו), אשר אין מקומה להתברר בבית משפט זה, אלא בדרך של עתירה מנהלית.

6.עמדת בתי המשפט היא, שככלל, ראוי למצות את דרך ההשגה קודם לפנייה אל בית המשפט האזרחי, שאם לא כן, תסוכל מטרת החוק הקובעת דרך מיוחדת להשיג על החלטות העירייה בעניין החיוב בארנונה (ראו למשל, ע"א 739/89 אהרן מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769, 773-772). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובבקשות בעלי הדין, לא מצאי הנמקה שיש בה כדי להצדיק סטייה מכלל זה ומתן רשות להתגונן.