תא"ק 30302-05-13 דאא שיווק ספורט ש.מ. נ' טי.אנ ספורט בע"מ

1.בין התובעת, אשר עוסקת בייבוא ושיווק מוצרי ספורט, ובין הנתבעת, אשר מפעילה חנות, התנהלו קשרים מסחריים, במסגרתם התובעת סיפקה לנתבעת מוצרים וסחורות.

2.לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעת נותרה חייבת לתובעת, בגין הזמנות אשר סופקו לנתבעת בחודשים אוקטובר-דצמבר 2012, יתרה (כולל ריבית והצמדה) בסך של 54,957₪.

3.בבקשת הרשות להתגונן נטען כי החוב הנתבע על ידי התובעת "מוגזם ומופרך מיסודו". (סעיף 25 לתצהיר מר תמיר גורן). לדברי מר גורן, 8 חשבוניות לא נחתמו על ידי נציג הנתבעת ואינן משקפות ציוד ואביזרים אשר נמסרו לנתבעת בפועל. 7 חשבוניות נוספות "נחזות להיות חתומות אך אינן חתומות על ידי הנתבעת" ו"קיים ספק ממשי באם סופקו הציוד והאביזרים המפורטים בהם". 2 חשבוניות נחתמו על ידי נציגי הנתבעת אך פריטים רבים שבגינן החשבוניות, לא סופקו על ידי התובעת. לדבריו, לא סופקו לנתבעת ציוד ואביזרים בסכום כולל של כ- 39,000₪ בצירוף מע"מ. (סעיפים 25-27 לתצהיר). להלן ייבחנו טענות הנתבעת.

4.הנתבעת טענה, כאמור, כי היא קיזזה סכומים מתוך התביעה בגין 8 חשבוניות שאינן חתומות על ידי מי מנציגי הנתבעת. יש קושי בטענה זו. היעדר חתימת אישור, כשלעצמו, אינו מעיד בהכרח כי הסחורה לא סופקה. ואכן, מר גורן אינו טוען כי הסחורה נשוא חשבוניות אלה לא סופקה. מר גורן גם לא פירט בתצהירו אם לצורך בקשת הרשות להתגונן הוא ערך בדיקה על מנת למסור לבית המשפט הצהרה מדויקת אם הסחורה נשוא החשבוניות סופקה לנתבעת אם לאו. בהקשר זה יצוין כי מר גורן אישר בחקירתו הנגדית כי לא הוא אלא אחיו ואשתו ניהלו את החנות והם שהיו בקשר ישיר עם התובעת בכל הנוגע להזמנת סחורה וקבלתה. (פרוט' עמ' 1 ש' 26-עמ' 2 ש' 7). על אף האמור, מר גורן לא פירט בתצהירו אם הוא בירר או בדק עם אחיו ואשתו אודות 8 החשבוניות הנ"ל ואם הם כופרים בכך שהסחורה נשוא חשבוניות אלה סופקה בפועל לנתבעת.

5.עוד לטענת הנתבעת, 7 חשבוניות נוספות "נחזות להיות חתומות אך אינן חתומות על ידי הנתבעת" ו"קיים ספק ממשי באם סופקו הציוד והאביזרים המפורטים בהם". גם בטענה זו קיים קושי. על 7 חשבוניות אלה מופיעה החתימה "טלי". בחקירתו הנגדית, אישר מר גורן כי לנתבעת יש עובדת בשם טלי. כמו כן אמר כי הוא לא הראה לאותה טלי את החשבוניות ולא בדק איתה אם היא חתמה על החשבוניות הנ"ל אם לאו. (פרוט' עמ' 7 ש' 12-17). כיצד יכל מר גורן לטעון כי חשבוניות אלה אינן חתומות על ידי אותה טלי וכי "קיים ספק ממשי באם סופקו הציוד והאביזרים המפורטים בהן", שעה שעליהן מתנוססת חתימה לכאורית של עובדת הנתבעת והמצהיר כלל לא בדק עם אותה עובדת אם היא חתמה על החשבוניות הנ"ל ?

6. הנתבעת טענה עוד כי 2 חשבוניות נחתמו על ידי נציגי הנתבעת אך פריטים רבים שבגינן החשבוניות לא סופקו על ידי התובעת. עיון בחשבוניות ובסעיף 26.3 לתצהיר מעלה כי סכום החשבוניות הוא כ- 15,000₪. המצהיר טוען כי לא סופקו פריטים בשווי כולל של כ- 1,300₪ בלבד. משמעות הדברים הלכאורית היא שהנתבעת אינה כופרת ששאר הסחורה (בשווי כ- 13,700₪) סופקה לה והיא חבה בגינה.

7.לטענת הנתבעת, לא סופקו לה ציוד ואביזרים בסכום כולל של כ- 39,000₪ בצירוף מע"מ. סכום זה נופל מסכום התביעה שהינו 54,957₪, כך שגם לשיטת הנתבעת, אין לה הגנה ביחס להפרש שבין שני סכומים אלה (כ- 9,000₪).

8.המובא לעיל אינו מתיישב, אפוא, לכאורה, עם טענת מר גורן, בסעיף 1 לתצהירו, לפיה, הנתבעת "איננה חייבת דבר וחצי דבר לתובעת".

9.בנסיבות המפורטות, בהתחשב בכללים המקלים החלים בבקשה למתן רשות להתגונן (ר' ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, 15.06.09: "די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן".), וכן בהתחשב בהלכה, לפיה, בדונו בבקשת למתן רשות להתגונן, השופט אינו רשאי לקבוע עובדות כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליך ביניים וכן אין השופט רשאי לשקול את מהימנות העדות. (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, 06.12.09) - יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן. יחד עם זאת, לאור הקשיים הלכאוריים המהותיים בטענות הנתבעת, כמפורט לעיל, יש להתנות את הרשות להתגונן, בערובה אותה אני מעמידה על 30,000₪.