תא"ק 3020-02-08 הלל נ' דהן

1.ביום 23.10.2013 נתן כבוד השופט מ' נדל ז"ל את פסק הדין בתביעה זו – תביעה של עורך דין לתשלום שכר טרחה בידי לקוח בגין ייצוגו בהליך בבית המשפט. בפסק הדין התקבלה התביעה, ברובה. הלקוח הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שבערעור מיום 15.6.2014 הותיר בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ד"ר א' אברהם) על כנה את הקביעה בפסק הדין בענין שיעור שכר הטרחה שעליו הוסכם בין הצדדים. כן הותיר על כנה את הקביעה בפסק הדין, לפיה לא נגרם ללקוח כל נזק מניגוד העניינים לו טען (ניגוד עניינים שבו, לטענת הלקוח, בא כוח הצד שכנגד בהליך המשפטי היה מצוי, בעקבות כך שבגלגולה הקודם של אותה פרשה, בא כוח הצד שכנגד ייצג את הלקוח). עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי טענות הגנה אחדות של הלקוח, אשר מפורטות להלן, לא זכו למענה בפסק הדין:

א.הטענה לפיה הסכם השכר (40,000 ₪) הושג בהטעייתו של הלקוח (או במצג שווא רשלני וכד'), שטען כי עורך הדין העריך באוזניו, כי ההליך בעתירתו עתיד להפרש על פני 10 דיונים;

ב.הטענה לפיה נאמר ללקוח שהוא עתיד לקבל 70% משכר הטרחה בפסיקת הוצאות לטובתו בעתירה;

ג.הטענה לפיה עורך הדין התרשל בכך שמשך את העתירה בלא שנועץ בו;

ד.הטענה לפיה כיוון שההליך בבית המשפט המחוזי נסתיים לפני שנתקיים דיון בעתירה, לפי סעיף 3.7 להסכם השכר, השכר צריך לעמוד על שני שלישים בלבד משכר הטרחה המוסכם.

ה.כן קבע בית המשפט המחוזי כי היה על בית המשפט קמא לבחון את נחיצותו של ההליך בו נקט עורך הדין.

בית המשפט המחוזי קבע כי הדיון יושב לבית משפט השלום על מנת להשלים את הדיון בטענות אלה. כן קבע, כי כיוון שלדאבוננו הלך השופט קמא המנוח לבית עולמו, נראה כי לא יהא מנוס משמיעה חוזרת של העדים, שכן מרבית השאלות שנותרו בלא מענה בפסק הדין צריכות הכרעה עובדתיות. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי "סוגיה זו, משמע אם לשמוע עדים מחדש, הנני מותיר לשיקול דעתו של המותב שישב עתה בדין" (פס' 15 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). התיק הועבר למותב זה. ביום 22.6.2014 הוריתי לצדדים להודיע את עמדתם בשאלה האם יש לשמוע את העדים מחדש או שמא יש לפעול לפי האמור בתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובע טען כי יש לפעול לפי תקנה 177, והנתבע הודיע שאיננו מתנגד לכך. לאור עמדות הצדדים, ולאחר קריאת התיק, הגעתי למסקנה שניתן לערוך את ההשלמות בפסק הדין גם מבלי לשמוע שוב את העדים. להלן ההשלמות.

א.הטענה לפיה הסכם השכר (40,000 ₪) הושג בהטעייתו של הלקוח (או במצג שווא רשלני וכד'), שטען כי עורך הדין העריך באוזניו, כי ההליך בעתירתו עתיד להפרש על פני 10 דיונים

2.הלקוח לא עמד בנטל להוכיח טענת הגנה זו. הלקוח הצהיר בתצהיר שצורף לבקשתו לרשות להתגונן בפני התביעה, כי הגיע לפגישה אצל עורך הדין עם חברו חנניה דהן, וכאשר הם טענו כי שכר טרחה בסך 40,000 הוא גבוה, השיב עורך הדין "תראה עתירה כזו יהיה בה מינימום אם לא יותר 10 דיונים בבית משפט בנוסף ל-5 או 6 פגישות עם הוועדות הרלוונטיות, המועצה, והמנהל" (שם, פס' 8). הלקוח צירף לבקשת הרשות להתגונן גם תצהירו של חברו הנזכר חנניה דהן. הציטוט המדויק של הדברים המיוחסים לעורך הדין – מילה במילה – מופיע גם בתצהירו של חנניה (שם, פס' 9). מעבר לכך שעל-פי תצהיריהם, עדים אלה זוכרים בדיוק את אותו נוסח (לא קצר) של משפט שנאמר זמן ניכר לפני מתן התצהיר, הם הוסיפו והצהירו כי אותה פגישה "[]הייתה בנוכחות כל עורכי הדין של המשרד למעט עו"ד סופר" (פס' 5 לתצהיר הלקוח, פס' 7 לתצהיר חנניה דהן). אלא שלאחר שעורך הדין לא הגיש תצהירים של פרקליטים נוספים ממשרדו (למעט עו"ד קינן), נמנע הלקוח מלבקש מבית המשפט לזמן אותם לעדות. מאחר והנטל להוכיח את טענת ההגנה בדבר מצג שווא בפגישה רובץ על כתפי הלקוח, אך הוא נמנע מלהביא את כל העדים הרלוונטיים (לרבות באמצעות בית המשפט, ולא רק את חברו חנניה) – יש לזקוף זאת לחובתו. דברים אלה, אשר נכתבו בענין המשמעות הראייתית של מחדלו של צד שעליו רובץ נטל שבאי-הבאת ראיה (מסמך) המצויה אצל היריב, יפים גם לענין אי-הבאת ראיה בדמות עדות של עד שהיריב לא הביא:

"המערערת טענה... שאי הצגת 'הצעת הביטוח'... על-ידי המשיבה... פועלת לרעתה... אין לקבל את הטענה. ראשית, עמדו למערערת דרכים דיוניות לגרום להצגת הצעת הביטוח... שנית, אין לשכוח שהמערערת היא המבקשת לשכנע..." (ע"א 793/89 בניני מ. י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(3) 324, 331 (1992)).