תא"ק 2934-08-15 בנק לאומי נצרת עילית 10972 נ' מומנט העיצוב והדיקור בע"מ ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 3/8/15 הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 242,874 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") אצל התובע. סכום התביעה מורכב מיתרת חובה בחשבון העו"ש בסך של 133,497 ₪ ומערבות בנקאית בסך של 59,377 ₪. התביעה כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוגשה בגין חתימתו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 29/5/14.

2.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. הנתבעת טוענת כי אינה חייבת את הסכום הנקוב בתביעה והחישובים הינם מוטעים ולא נכונים. באשר לריבית, נטען כי מדובר בריבית גבוהה שכל בר דעת לא היה מסכים להטלתה. נטען כי ככל הנראה התובע החתים את הנתבעים על מסמכים רבים תוך השחלת הסעיף של הריבית ללא מתן כל הסבר. נטען כי סעיף הריבית הוא סעיף מקפח בחוזה אחיד. באשר לערבות הבנקאית, נטען כי תוקפה עד ליום 21/9/15 והיא הוחזרה לתובע ולכן יש להפחית את סכומה מסכום התביעה. הנתבע טוען כי לאור האישיות המשפטית הנפרדת לא נכון לתבוע אותו בשל היותו בעל מניות של הנתבע. הנתבע טוען כי לא חתם על הערבות האישית וככל הנראה התבקש לחתום עליה מבלי שהסבירו לו את מהותה, תוך שהוא סבור בתום לב כי מדובר במסמך רגיל לגבי החשבון.

3.ביום 31/12/15 הוגשה תגובת התובע לבקשה. התובע טוען כי יש להפחית מסכום התביעה את רכיב הערבות שכן תוקפה של הערבות פג ביום 12/11/15. התובע מצרף דף חשבון עדכני המלמד כי סכום הערבות הופחת מיתרת החוב בחשבון העומדת על סך כולל של 188,077 ₪ נכון ליום 21/12/15.

4.התובע מבקש לדחות את יתר הטענות שהועלו בבקשה. לגבי שיעור הריבית, מפנה התובע לתנאי ניהול החשבון עליהם חתמו הנתבעים בעת פתיחת החשבון הכוללים התייחסות לשיעור הריבית. נטען כי טענות הנתבעים בעניין הריבית הן כלליות מבלי שנאמר מהי הריבית עליה הוסכם. ב"כ התובע מפנה לפסיקת בית המשפט לחוזים אחידים בע"ש 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נגד בנק לאומי, שם נקבע כי נושא הריבית מוסדר במידה רבה על ידי רשויות המדינה ואין צורך בביקורת נוספת מטעם בית הדין בנושא זה. ב"כ התובע מצביע על כך שהנתבע סותר את עצמו בסעיף 10 לבקשה כאשר בתחילה הוא טוען שלא חתם על הערבות ולאחר מכן טוען כי חתם אך לא הוסבר לו על מה הוא חותם. ב"כ התובע מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 11120/07 בה נקבע כי אין מקום לפטור מניה וביה חייבים על ידי איון חתימתם כלא היתה והודגשה החזקה לפיה האדם החותם על מסמך קרא והבין את תוכנו. נטען כי אחוז הריבית המצוין בכתב התביעה הוא אחוז הריבית המירבית הנהוג אצל התובע בחשבונות קשיי גבייה כמו החשבון של הנתבעת. ב"כ התובע מפנה לסעיף 22ב לכתב הערבות בכל הנוגע לשיעור הריבית.

5.ביום 31/1/16 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובע. נטען כי הנתבעים פירטו את טענתם לעניין התנאי המקפח שהינו תנאי הריבית שהושחל לחוזה האחיד. נטען כי החתימה על כתב הערבות דומה לחתימתו של הנתבע אך אינה חתימתו. נטען כי ככל הנראה אדם אחר התחזה במקומו ובשמו של הנתבע וחתם על כתב הערבות משום שהנתבע תמיד התנגד לחתום על ערבות מתמדת. עוד נטען כי קיימת אפשרות שהנתבע חתם על ערבות שלא בידיעתו ומבלי שהסבירו לו על מה הוא חותם.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 31/12/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

8.הטענות שהועלו בכל הנוגע לגובה החוב הן טענות סתמיות וכלליות שאינן עומדות בחובת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן. כך גם הטענה בנוגע לשיעור הריבית. הנתבעים לא הסבירו מהו שיעור הריבית שהוסכם בין הצדדים ומה הבסיס לטענתם לפיה שיעור הריבית הנקוב בכתב התביעה 15% לשנה הוא מקפח.