תא"ק 2905-10-14 רדימיקס טללים נ' בסופ הנדסה ובניה בע"מ ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה נגד המבקש 2 (בקשה מס' 4), וכן בקשת רשות להתגונן מפני התביעה שהגישה המבקשת 1.

התביעה הוגשה בגין חוב של המבקשת 1, שלו ערב המבקש 2, על רקע מערכת יחסים עסקית לאספקת בטון על ידי המשיבה. לטענת המבקשים, המשמשת בסיס לבקשת הרשות להתגונן, כמו גם לביסוס רכיב "סיכויי ההגנה" בבקשה לביטול פסק הדין, קיבלה המבקשת 1 משלוח בטון שאיננו תקין, אשר אין היא חייבת לשלם בגינו, ואף גרם לה נזקים.

יש להדגיש כבר כעת, כי המבקש 2 החל בהליכי פשיטת רגל, אם כי במועד כתיבת החלטה זו לא הובא לידיעתי קיומו של צו כינוס ובמסגרתו צו לעיכוב הליכים. המבקשת 1, לעדותו של המבקש 2 אינה פעילה, וב"כ המבקשים עתר לעיכוב ההליכים נגד שני המבקשים, אולם בקשה זו נדחתה, משטרם ניתן צו כינוס למבקש 2, ובהעדר הליכי חדלות פירעון כלל כלפי המבקשת 1.

לאחר ששמעתי את עדותו של המבקש 2, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לשלול לחלוטין את טענת ההגנה לפגמים בבטון שסופק, אולם הגנה זו היא קלושה עד כדי כך, שיש לראותה כ"מעין הגנת בדים" המצדיקה חיוב בהפקדה כספית – הן ביחס לבקשת הרשות להתגונן והן ביחס לבקשה לביטול פסק הדין.

אשר לבקשה לביטול פסק הדין, הטענה כאילו לא הומצא כתב התביעה למבקש אינה יכולה לעמוד. אין מחלוקת, כי כתב התביעה הומצא לאמו של המבקש. המבקש הודה בחקירתו, כי הוא החליף כתובות אחדות, וכי לא ניתן לאתרו בכתובת החברה, שכן זו אינה פעילה ומשרדיה ריקים. גרסתו באשר למקום מגוריו – והכחשתו כי התגורר, או כי הוא מתגורר כיום – עם אמו – אינה משכנעת, ולא ניתן ליתן בה אמון. הטענה כאילו התובעת "הטעתה במזיד" את המבקשים, ו"מנעה מהם מידע" על ההליך – אינה סבירה, ואינה מתקבלת על הדעת. לא קמה, אפוא, העילה לביטול פסק הדין נגד המבקש 2 מחובת הצדק.

אשר לשיקול דעת בית המשפט – לא הוברר הטעם לאי-הגשת בקשת רשות להתגונן במועד, ונראה כי המבקש נקט מדיניות מכוונת של "שב ואל תעשה". עוד יש לציין, כי סיכויי ההגנה – שנבחנים בבקשה לביטול פסק דין באמות מידה שונות מאלה הנבחנות בבקשת רשות להתגונן – נמוכים למדי. אף שהמבקשים טוענים לפגמים בבטון שסופק להם, ההסכם בין הצדדים קובע מנגנון סדור לבירור מחלוקות לגבי טיב הבטון, והוכח להנחת דעתי כי לא זו בלבד שהמבקשים הכירו את המנגנון, הם אף עשו בו שימוש בעבר, וקיבלו פיצוי בגין נזקים (וראו לעניין זה עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, ש' 21 ואילך). הדעת נותנת, שככל שאכן היו ליקויים ותקלות בבטון שסופק בענייננו – היה על המבקשים להציג פניות ובדיקות שנערכו.

גם בבחינת הטענה באספקלריה של בקשת הרשות להתגונן, שהיא מרחיבה יותר מבחינת סיכויי ההגנה, יש לקבוע כי גם אם עוברים המבקשים את הרף, הם עושים זאת אך בקושי. כאמור, הוכח שהמבקשים ידעו לפעול בהתאם למנגנון הקבוע בחוזה בגין ליקויים בבטון שסופק. לא הוכח, ולמעשה אף לא נטען, כי המבקשים פנו למשיבה על פי המנגנון הקבוע בהסכם, ונראה כי צירופו של חומר הקשור לפרויקט אחר ("פרויקט ראשל"צ"), ולא לפרויקט שבו סופק הבטון נושא ההליך שלפניי, נועד לעורר את הרושם כאילו נעשו פניות כאמור. אני סבור, שמקום שבו הסכם מחייב בין הצדדים – המשקף גם את הפרקטיקה שנהגה ביניהם (גם לשיטת המבקשים) – קובע מנגנון לבירור מחלוקות, והנתבעים (המבקשים בענייננו) אינם טוענים, וממילא אינם מביאים ראשית ראיה, כי פעלו בהתאם להוראות אותו מנגנון, יש לראות בכך פגם העשוי אף להביא, בנסיבות המתאימות, לשלילת הרשות להגן.

אשר לטענת הקיזוז שהעלו המבקשים – טענה זו לא נטענה בפירוט הנדרש, ומשכך – יש לקבוע כי אין בה מאום. נזכיר, כי על פי ההלכה הפסוקה טענת קיזוז כמוה ככתב תביעה. הטענה צריכה להיות מפורטת וברורה – ולא כך היא טענת הקיזוז בענייננו.