תא"ק 28842-11-14 עירית ירושלים נ' עוקה ואח'

בפני בקשה למחיקת כותרת או מתן רשות להגן של נתבעת מס' 2.

כנגד נתבע מס' 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 16/4/15. פסק הדין בהעדר הגנה שניתן כנגד נתבעת מס' 2 בוטל בשל המצאה פגומה (החלטת כב' הרשם הבכיר נחשון מיום 20/1/16).

עניינה של התביעה על סך 153,770.4 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, חוב ארנונה על נכס מסחרי – חנות ברח' הרון אל רשיד 4 ירושלים (נכס מס' 0055), בבעלות או בהחזקת הנתבעים – בעל ואשה, בגין השנים 2004-2009.

הנתבעת טוענת בתצהירה כי הנכס לא היה בחזקתה, לפני הגשת התביעה ולאחריה. עוד טענה כי "היא לא השכירה בעצמה את הנכס והיא איננה חתומה על כל חוזה שכירות המעיד כי הנכס הינו בחזקתה ו/או בבעלותה" (ס' 19 לתצהירה). מעבר לאמור לעיל, התצהיר לאקוני ואינו מפורט דיו. הנתבעת אף אינה מנדבת כל מידע לענין הקשר שלה לחנות או לנתבע מס' 1. רק מתגובת העיריה למדנו כי מדובר בבעל ואשה ובנכס השייך להם, וכי ביום 8/11/15 או בסמוך לכך התגרשה מבעלה, כך שבמועד חיוב הארנונה הנכס נחזה להיות שייך לה ולבעלה. לא זו אף זו, העיריה צרפה חוזה שכירות, לפיו הנתבעת ובעלה משכירים החנות לצד שלישי, לתקופה שמיום 1/1/10 ועד 1/1/11 (מאוחר ליצירת חוב הארנונה). (נספח 1).

במצב דברים זה טוענת העיריה כי אין ליתן רשות להגן למי שלא מפרט "מסכת עובדתי שלמה ומפורטת של הגנתו...כשם שלא ייתן בית המשפט הנכבד רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים" (ס' 10 לתגובה, תוך הפניה לע"א 465/89 גדעון בן צחי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).

בתשובה לתגובה טען ב"כ הנתבעת כי שמה שורבב לחוזה השכירות, היא אינה חתומה עליו, לא ידוע לה על כך דבר וכי החנות שייכת למשפחת בעלה לשעבר, אפילו לא לבעלה, ולכן לא חל על הנכס חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.

עוד צוין בתשובתה כי היא נישאה לנתבע 1 ביום 16/10/07 – 3 שנים לאחר תחילת חוב הארנונה, והתגרשה ממנו ביום 19/8/15.

בהנחה שמועד נישואיה של הנתבעת אינו שנוי במחלוקת (לא צורף מסמך), הרי שלנתבעת טענת הגנה טובה לגבי 2/3 מסכום התביעה. (החוב מ 2004 ועד 2007 כולל עומד על 95,164 ש"ח). לגבי יתרת החוב, האם בזמן נישואיה היא החזיקה בנכס יחד עם בעלה, יש צורך בשמיעת ראיות, לרבות משמעות חוזה ההשכרה לתקופה המאוחרת בה מופיע שמה. (העיריה צרפה עמוד אחד של חוזה שכירות בערבית וטענה כי נחתם על ידי הנתבעת, אולם נראה מבחינה צורנית, מבלי להבין ערבית, כי זו אינה חתימה אלא מילוי שמות המשכירים בכתב יד, כפי שטען ב"כ הנתבעת).

אשר על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה די לנתבע שיראה הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, אני מתירה לנתבעת 2 להתגונן, בכפוף להפקדת סך של 40,000 ש"ח, להבטחת הוצאות משפט וחלק מהארנונה, אם תחויב לגביה בסופו של יום. הסכום יופקד עד ליום 1/6/16.

בהעדר אמצעים כלכליים, יכולה הנתבעת להפקיד רק 5,000 ₪ במזומן ולהודיע עד ליום 1/6/16 כי היא מסכימה שיינתן נגדה פסק דין חלקי על סך 58,606 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, תשלום אגרה יחסית ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, כשעל יתרת סכום התביעה תינתן לה רשות להתגונן.

לא תפעל במועד באחת משתי הדרכים הקבועות לעיל, תידחה בקשתה להתגונן והיא תחויב במלוא סכום התביעה בצרוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016, בהעדר הצדדים.