תא"ק 28742-11-15 ד.ז. רדיו חיפה בע"מ נ' רהיטי אלי דוד בע"מ ואח'

בעניין: מחיקת כותרת, רשות להתגונן

1.ביום 12.11.15, הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 61,724 ₪ בגין הזמנות פרסום של הנתבעת 2 שבוצעו במועדים שונים, מרביתם בשנת 2014. לכתב התביעה צורפו חמש הזמנות פרסום. שתיים מהזמנות הפרסום נחזות להיות חתומות ע"י שני הנתבעים בצירוף חותמת הנתבעת 2 (להלן "הנתבעת"). הזמנת פרסום אחת נחזית להיות חתומה רק ע"י הנתבעת ללא חותמת. שתי הזמנות נוספות נחזות להיות חתומות ע"י הנתבעים ללא חותמת של הנתבע. כמו כן צורפו לתביעה חמש חשבוניות שהופקו במועדים שונים בשנים 2014 ו 2015, כרטסת של הנתבעת אצל התובעת, המחאות שנמשכו מחשבון הנתבעת לפקודת רדיו חיפה וחוללו ומכתב התראה.

2.בסעיף 16 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 (להלן "הנתבע") נושא באחריות כלפי התובעת גם עקב שימוש במסך ההתאגדות כמגן מפני מעשיו חסרי תום הלב ובשל עשיית שימוש ציני וגזלני בעיקון האישיות המשפטית הנפרדת, כאשר הקים חברה וצבר חובות בשמה ביודעין כי חובות אלה לא ישולמו לעולם. לפיכך מבוקש להרים את המסך ההתאגדות בין הנתבע לבין הנתבעת. בסעיף 21 לכתב התביעה נטען כי מעשה הנתבעים מהווים עשיית עושר ולא במשפט.

3.ביום 3.2.16, הוגשה הבקשה שלפניי למחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן. לבקשה צורף פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתו הורה בית המשפט על פירוק הנתבעת ביום 24.1.16 לאחר דיון אליו לא התייצבה הנתבעת ולאחר שהתברר כי הנתבעת לא שילמה חוב לעובדת שלה בהתאם לפסק דין של בית הדין לעבודה. נטען כי ביום 28.2.15, נסגרו שערי העסק של הנתבעת בשל חדלות פירעון כאשר הנתבעת נותרה חייבת כספים לנושים רבים ביניהם נושים בדין קדימה. נטען כי התובעת, אשר הייתה מודעת למצב הפיננסי של הנתבעת, מיהרה להגיש תביעה במטרה ליצור העדפת נושים תוך נסיון להרמת מסך כנגד הנתבע. נטען כי טענות להרמת מסך ועשיית עושר אינן מתאימות להתברר בסד"מ ולכן יש למחוק את כותרת התביעה. נטען כי הנתבעת התחייבה לבצע רק שתי הזמנות מבין חמשת ההזמנות שצורפו לתביעה עליהן יש חותמת של הנתבעת. נטען כי כל החתימות על טופסי ההזמנה שייכות לסוכן מטעם רדיו חיפה. הנתבע טוען כי ידוע לו מהתקשרויות קודמות בין הצדדים כי התובעת לא מבצעת פרסום ללא טופס הזמנה חתום בחותמת החברה הנתבעת. עוד נטען כי התובעת חייבת לנתבע כספים בגין אספקת רהיטים במסגרת עסקת חליפין למשרדי התובעת ולביתו של הבעלים של התובעת דני נישליס. נטען כי כנגד אותם רהיטים הובטח לנתבע תשדירים פרסומיים עד לסכום בגובה של כ- 50,000 ₪ אך הדבר לא נעשה. נטען כי התובעת הפיקה חשבוניות פקטיביות לאחר שנודע לה על קריסת העסק של הנתבעת, כאשר החשבונית האחרונה הופקה שלושה ימים טרם סגירת שערי העסק. עובדות הבקשה נתמכו בתצהיר של הנתבע.

4.ביום 2.3.16, הוגשה תגובת התובעת לבקשה. נטען כי לא ברור על סמך מה טוענים הנתבעים שהתובעת הייתה מודעת למצבה הפיננסי של הנתבעת. נטען כי לא מובן כיצד אפשר לבצע העדפת נושים בתביעה המוגשת חודשיים לפני מועד מתן צו הפירוק. מודגש כי ע"פ טופסי ההזמנה די בחתימת הנתבע כדי לחייבו באופן אישי בחוב של הנתבעת. נטען כי כתב התביעה מפרט בראש ובראשונה עילות תביעה כספיות, חוזיות ושטריות ולכן אין מקום למחוק את כותרת התביעה. נטען כי התובעת עמדה בהתחייבויות שלה כאשר פרסמה את הנתבעת באמצעות 434 תשדירים אשר פורסמו בממוצע של 5.5 תשדירים ליום. נטען כי הנתבעים מעולם לא הכחישו שהנתבעת התחייבה כלפי התובעת לקבל את השירותים המופיעים בכל חמשת הזמנות הפרסום. ב"כ התובעת מפנה לפסק דין של בית משפט השלום בחיפה בת.א 20138/01 בו נקבע כי לפי ההסכם אין צורך בחתימת הנתבע כערב על מנת ליצור ערבות. נטען כי טענת הנתבעים לפיה סוכן מטעם רדיו חיפה חתם על הזמנות הפרסום תלושה מן המציאות שכן החתימה זהה לחתימתו של הנתבע על תצהירו. נטען כי למרות שהתובעת עומדת על הבקשה להרמת מסך, אין בכך צורך, שכן הנתבע כאדם פרטי הזמין את שירותי הפרסום עבור הנתבעת והתחייב לשלם בגינם. נטען כי הנתבעים מעלים טענות בע"פ כנגד תוכנם של מסמכים בכתב עליהם חתם הנתבע. נטען כי התובעת קיבלה מהנתבעת ספה ושתי כורסאות והתחייבה לתת תמורתם תשדירי פרסום נוספים בנוסף לשירותי הפרסום בגינם הוגשה התביעה. נטען כי ככל שקיימת טענת קיזוז בעניין הרהיטים, טענה זו עומדת רק לנתבעת. מודגש כי בבקשה אין כל התייחסות לשטרות המחוללים שמסר הנתבע לתובעת בשם הנתבעת בסכום של כ- 34,000 ₪. נטען כי פסק הדין המורה על פירוק הנתבעת מצדיק לכל היותר עיכוב הליכים כנגד הנתבעת אך אין בו כדי לפטור את הנתבע מאחריותו וערבותו כלפי התובעת. עובדות התגובה נתמכו בתצהיר של דן ארנון, מנכ"ל התובעת.

5.ביום 3.4.16, הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעת. נטען כי אין ממש בטענה לפיה הנתבעת הוקמה כדי לחמוק מחובות שכן בטרם הוקמה הנתבעת בשנת 1986, פעלה החנות כעסק בבעלות אביו של הנתבע משנת 1961. נטען כי הנתבעים העבירו המחאות בסך כולל של 33,857 ₪ אבל לא קיבלו בזמן אמת כל חשבונית בגין המחאות אלה.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 2.3.16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת כותרת התביעה ועיכוב ההליכים כנגד הנתבעת 1 מהטעמים שיפורטו להלן.

8.בהלכה הפסוקה נקבע שוב ושוב כי תביעה להרמת מסך אינה כשרה להתברר בסד"מ. הפסיקה והספרות המשפטית הדגישו כי מי שמבקש להגיש תביעה בסד"מ, צריך להקפיד היטב בניסוח כתב התביעה כדי שלא לכלול בתוכו טענות או עילות שאינן כשרות להתברר במסלול זה, גם כאשר מדובר בעילות או טענות חלופיות. במקרה דנן, ברור למקרא התביעה והתגובה, כי למרות שהתובעת סבורה כי יכולה היתה שלא לטעון להרמת מסך, בחרה התובעת לעמוד על טענה זו. במצב דברים שכזה אין מנוס ממחיקת הכותרת מהתביעה כולה.