תא"ק 28530-02-14 נרקיס נ' חיון

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה ביום 13.12.14 ע"י כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) אריה ביטון.

העובדות וטענות הצדדים

המשיב הגיש כנגד המבקש וחברת א.ל.מ פיננסים בע"מ (להלן: הנתבעת) תביעה כספית ע"ס 1,140,000 ₪.

בכתב התביעה טוען המשיב, כי הוא הלווה למבקש, לאדם בשם אלשך מג'ד (להלן: "מג'ד") ולנתבעת 2 סכומי כסף בהזדמנויות שונות. על פי המתואר בכתב התביעה ביום 15.12.11 נחתם הסכם הלוואת כספים (להלן: "ההסכם") בין המשיב לנתבעת ולמג'ד לפיו המשיב הלווה להם סך של 300,00 $. במסגרת ההסכם נקבעו מועדי פירעון שלטענת המשיב הלווים לא עמדו בהם, ולכן הוגשה התביעה שבמסגרתה ניתן פסק הדין.

כתב התביעה נמסר במסירה אישית לאמו של המבקש בכתובת רח' ******* בשני מועדים- ביום 7.5.14 (כך בהתאם לתצהיר המוסר ואישור המסירה שצורף לבקשה לביטול פסק הדין) וביום 4.11.14 (בהתאם לאישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה). האם סירבה לחתום בשתי הפעמים, ומתצהיר המוסר עולה, כי עובדת מגוריו של המבקש בכתובת המסירה, אומתה עם שכנים שמכירים את המבקש.

המבקש טוען בבקשה שבפניי שהוא לא התגונן במועד מאחר ולא ידע על דבר באשר להליכים המשפטיים שננקטו נגדו. לטענתו הוא לא זומן לדיון בתביעה ולא קיבל לידיו כל מסמך הנוגע לתובענה. נודע לו על ההליכים נגדו רק ביום 8.2.16 עת פנה אליו נציג הבנק והודיע לו כי הוטל עיקול על חשבונו כך שלמעשה כתב התביעה התקבל לידיו רק ביום 9.2.16.

בנוסף הוא טוען, כי כתב התביעה לא נמסר לכתובת של אמו שברח' **********, הגם שאינה מתגוררת עמו, אלא נמסר לכתובת הסמוכה , קרי לרח' **********. לתמיכה בטענותיו צירף המבקש תמצית רישום מרשם האוכלוסין ממנה עולה כי נכון ליום 17.8.14 הוא התגורר בכתובת שונה מזו שאליה הומצא כתב התביעה.

אשר לסיכויי ההגנה, טוען המבקש כי חתימת הלווה על ההסכם הינה רק חתימת הנתבעת ולכן כל חלקו של המבקש במסגרת ההסכם מתמצה בהיותו ערב להלוואה שנטלה הנתבעת מהמשיב. לדידו הוא בבחינת ערב יחיד ובהתאם לחוק הערבות , התשכ"ז – 1967 אין המשיב יכול לדרוש ממנו סילוק החוב בטרם פעל לגביית החוב מהחייב. לכן לטענתו, היה על המשיב לפנות ראשית לנתבעת כדי לגבות את החוב טרם עתירתו למתן פסק דין כנגד המבקש. כמו כן טוען המבקש כי כלל לא היה מודע לכך שהינו ערב לחובות הנתבעת אבל סבר שהוא רק בבחינת "עד" למתן ההלוואה, תוך שפירט את נסיבות חתימתו על ההסכם. בנוסף הוא חולק על סכום ההלוואה שנתבע וטוען שחלק מכספי ההלוואה שניתנה הוחזרו לחשבון המשיב בשל העובדה שהעברת הכספים מהמשיב לנתבעת 2 לא צלחה, שכן לא עמדה בנוהלי המרכז לסחר בינ"ל. בשולי הדברים מסתמך המבקש על המחאות החברה למשיב, כתמיכה בטענתו לפיה מדובר רק בחוב של הנתבעת 2.

המשיב טוען בתגובתו, כי כתב התביעה הומצא כדין לידי אמו של המבקש שעמה הוא התגורר בעת מסירת כתב התביעה, וזאת בהסתמך על בירור שערך המשיב. הגנת המבקש הינה הגנת בדים שכן המבקש נכלל במסגרת הלווים בהסכם ולא כערב לחוב, הוא קיבל לידיו את ההסכם טרם חתימתו וחזקה עליו שידע על מה חותם. הוא גם ידע על השתלשלות העניינים שהיתה לאחר מכן בין הצדדים ולכך שההלוואה לא נפרעה כסדרה. המבקש טוען טענת "הודאה והדחה" אך לא מצרף ראיות מספיקות בעוד שנטל ההוכחה מוטל עליו ומשלא הורם הנטל מדובר בטענת הגנה קלושה.

דיון והכרעה