בנק מזרחי טפחות בעמ נ' חמדה ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 13/2/17 הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על 141,306 ₪ בגין יתרת חוב בגין הלוואה על סך 161,665 ₪ אותה נטלו הנתבעים מהתובע ביום 4/8/03. לכתב התביעה צורפו הסכם ההלוואה ונתונים לסילוק מלא של ההלוואה.

2.ביום 29/3/17 ניתן פסק דין בהעדר המחייב את הנתבעים לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. פסק הדין ניתן על בסיס אישורי מסירה ותצהירי מוסר לפיהם המציא המוסר הפרטי עומר סעדי את כתב התביעה לנתבעים באמצעות הדוד נאיף. על גבי אישור המסירה המיועד לנתבע 1, נכתב מס' הטלפון הנייד של הנתבע 1.

3.ביום 2/4/17 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולחילופין לפי שיקול דעתו של בית המשפט. באשר לסיבת המחדל, נטען כי כתב התביעה לא הומצא כדין שכן נאיף הוא בן דוד של המבקש 1 שלא מתגורר עם המבקשים באותו בית ואף לא באותו בניין. עוד נטען כי נאיף נזכר להעביר למבקש את כתב התביעה רק לפני כשבוע ימים. הנתבעים פעלו באופן מיידי על מנת לטפל בתביעה ושכרו שירותי עורך דין ביום 30/3/17 ואז התברר כי כבר ניתן פסק דין. באשר לסיכויי ההגנה, נטען כי לנתבעים סיכויי הגנה טובים ואין הם חייבים לפרוע את ההלוואה. בשלב זה, טרם גובשה כל עמדת ההגנה כיוון שב"כ הנתבעים קיבל את הייצוג רק ביום 30/3/17 והוא עדיין עורך מס' בירורים לצורך הגשת בקשת רשות להתגונן. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לנהל את הגנתם לעומק כאשר חרב פסק הדין מונחת מעל ראשם ללא כל אשמה מצידם. לבקשה צורף תצהיר של המבקש 1 (להלן: "המבקש").

4.ביום 9/4/17 הוגשה תגובת התובע המתנגד לביטול פסק הדין. התגובה נתמכת בתצהיר מפורט של המוסר עומר. עומר מצהיר כי ביום 21/2/17 הגיע לשפרעם לשם מסירת התביעה לנתבעים. לאחר תחקור סביבתי, איתר עומר את כתובת המגורים של הנתבעים כמפורט בסעיף 3 של תצהירו. לאחר שנכנס לרחבת הבית, צפר ויצא אליו אדם מבוגר. עומר אמר לאותו אדם כי יש לו מסירה משפטית למבקש. אותו אדם אמר לעומר ששמו נאיף, הוא דוד של המבקש והמבקש בחוץ. נאיף התקשר למבקש, אמר לו שיש לו מסירה ושאל אותו מה הוא רוצה לעשות. נאיף אמר לעומר שהמבקש אמר לו לקבל את המסירה. עומר אמר לנאיף שלא יוכל לבצע את המסירה מבלי לדבר ישירות עם המבקש ולקבל את אישורו. נאיף מסר לעומר את הטלפון הנייד והמבקש אישר טלפונית כי המסירה תבוצע לנאיף. לאחר השיחה, רשם עומר בכתב ידו על גבי אישור המסירה את מס' הטלפון הנייד של המבקש. בנסיבות אלו, טענות המבקש לפיהם לא ידע על התביעה ועל מועד המצאתה לנאיף, הן טענות סרק. לעניין סיכויי ההגנה, אין בבקשה ובתצהיר הגנה ולו בדוחק. לפיכך גם אם יבוטל פסק הדין, לא תצמח למבקשים כל תועלת.

5.תגובה זו הומצאה לב"כ המבקשים ביום 18/4/17 וקבלתה אושרה טלפונית. בהתאם לתקנה 241 ובהתאם להחלטתי מיום 2/4/17, היה על המבקשים להשיב לאמור בתגובה תוך 10 ימים ממועד קבלתה. משלא הוגשה תשובה לתגובה עד היום, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מנימוקי המשיב וכפי שיפורט להלן.

7.תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי באין אפשרות למצוא את הנמען , די בהמצאת כתב התביעה לאחד מבני משפחתו הגרים עמו. במקרה שלפניי עולה מתצהירו המפורט של עומר כי בעקבות תחקור שערך הגיע לבית המגורים של הנתבעים ופגש שם את נאיף, שהציג עצמו כדודו של המבקש. תכליתה של התקנה היא להבטיח ככל שניתן שכתב התביעה יגיע בהקדם האפשרי לידי הנתבע עצמו. תכלית זו מתקיימת באופן מלא כאשר המוסר משוחח טלפונית עם הנתבע ומקבל ממנו אישור מפורש להמציא את התביעה לבן משפחתו שנמצא במתחם הבית. אין כל משמעות במקרה שכזה לשאלה האם בן המשפחה גר עם הנתבע אם לאו. כך בפרט במקרה שלפניי בו המבקשים בחרו שלא לצרף לבקשה תצהיר של מקבל המסירה , שזהותו היתה ידועה להם מראש. המחדל של המבקשים בולט במיוחד כאשר נטען כי מקבל המסירה בחר משום מה לא להודיע לנתבעים על כך שקיבל כתב תביעה בעבורם ולהחזיק את כתב התביעה אצלו במשך כחודש ימים. כיוון שהמבקשים בחרו שלא להשיב לאמור בתגובה, הנתמכת בתצהירו המפורט של המוסר, לא נותר לי אלא להניח כי אין בפי המבקשים מענה לתצהירו המפורט של המוסר, שלא מתיישב בשום פנים ואופן עם ההסבר של המבקשים למחדל. בשולי הדברים יצוין כי ביטוי נוסף לחוסר הממשות של טענות הנתבעים מצאתי בעובדה כי הנתבעים לא טרחו להפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 1,000 ₪, אשר הפקדתו נקבעה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

8.על פי הבקשה אין לנתבעים כל הגנה המצדיקה בירור בהליך משפטי מלא. המבקשים מודעים לכך שהוגשה נגדם תביעה בגין הלוואה אותה נטלו בשנת 2003. אין לנתבעים כל הסבר מדוע אינם חייבים לפרוע את ההלוואה.