תא"ק 2792-10-16 בנק אוצר החייל בעמ נ' אר-עד יזמות בנגב בע"מ ואח'

בקשת רשות להתגונן מפני תביעת בנק להחזר חובות, עיקרם הלוואות שלא הושבו. החלטתי ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים היום בבקשה.

1.הנתבעת 1 ("החברה") הייתה לקוחה של התובע-המשיב ("הבנק"). הנתבע 2-המבקש הוא בעליה ומנהלה של החברה, וערב כלפי הבנק לכל חובותיה. החברה נטלה מן הבנק שתי הלוואות. האחת, מיום 3.9.15, 250,000 ₪ סכומה, האחרת, מיום 28.1.16, 50,000 ₪ סכומה. הן סולקו חלקית, נטען, ויתרות ההלוואה, כולל ריבית בהתאם למוסכם בין הצדדים והמקובל בבנק, עומדות (כך עולה מסיכום נתוני הבנק) על 244,446 ₪, זאת לצד יתרות חובה בעו"ש בסך 37,181 ₪, וסה"כ 281,637 ₪. זאת, כמפורט בסעיפים 7 ו-8 לתביעה ונספח ה' לה. מכתבי התראה לא נענו, החוב, בעינו, ומכאן התביעה, שהוגשה ביום 5.10.16.

2.החברה לא ביקשה רשות להתגונן. המבקש – עתר לרשות כאמור, כמו גם לארכה להגשת בקשתו, זאת ביום 10.1.17. את העיכוב הסביר בעיקר בניסיונו לנהל מגעים עם הבנק לייתור המחלוקת. לגוף הדברים טען כי חישובי הבנק אינם מפורטים כדבעי ולכן יש להורות על מחיקת הכותרת ומתן הרשות להתגונן גם יחד. כן טען לרשלנות תורמת של הבנק, במתן ההלוואות בלא הבטחתן בדרך של שעבוד נכסים, אף שקיימים כאלה. הוא אף מפנה לפסיקה בערכאות הדיוניות שלפיה הגדלה סיסטמטית של מערך האשראי בידי לקוח אפשר שתחייב את הבנק לדרוש ערובה לסילוק האשראי. כל האמור – תמצית, אף שלא יתרה, שכן המדובר בבקשה לאקונית ונטולת פרטים.

3.הבנק עתר לסילוק התגובה על הסף, אך לא נעתרתי, בצייני כי ראוי לו למבקש לזכות להתייצב בבית המשפט ולו על מנת להשמיע טענותיו בבקשת הרשות להתגונן. דיון התקיים אפוא היום. מגעים בין הצדדים, שהיו קרובים עד מאד לייתור המחלוקת, לא צלחו, כפי זכותם של הצדדים. המבקש נחקר אפוא. ב"כ המשיב ביקש להביא להצגת מכתב ששלח המבקש לבנק בעניין החוב; המבקש הכחיש את חתימתו על המכתב. הציג אפוא ב"כ המשיב למבקש את חתימתו על מסמך אחר; הכחיש המשיב את היות החתימה שלו, אחר כך גרס כי שמא מיופת כוחו חתמה. לאחר שהוברר כי לא הוצג לפניו אלא תצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן, ולאחר הערות של בא כוחו, קבע המבקש כי אכן הוא שחתם על תצהירו. גרסה מתפתלת, בעייתית להפליא, אך לא כזו שעל בסיסה דווקא תדחה הבקשה בנסיבות כאן.

4.לאחר אלה, ושאלות אחדות נוספות שהוצגו למבקש, חזרו הצדדים על טענותיהם עד הנה, וניתן להכריע.

5.החברה לא התגוננה, אף שטענות המבקש-הערב כוחן (הדל) היה יפה להגנתה בדיוק כמו להגנתו, שאינה נסבה על שאלות של ערבות (ומניסוח ס' 14 לבקשה עולה כי כך ראתה זאת גם החברה). באין התגוננות, ובאין התייצבות, דין התביעה נגדה להתקבל.

6.אשר למבקש: הגישה בכל הקשור למתן הרשות להתגונן היא כמובן ליברלית ולאורה נלך (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.09)). ועדיין, לא כל בקשת רשות להתגונן בהכרח תתקבל כמובן. אם היא מהווה אך ניסיון ברור לדחיית הקץ, ואם טענות מפורטות וטובות-בכח אין בה, היא תדחה. זהו המצב כאן.

7.ראשית, לעניין טענת המבקש להיעדר פירוט בתביעה: אכן, כתב תביעה של הבנק ראוי שיהיה מפורט כל צרכו ויאפשר לנתבע לדעת על שום מה נתבע לשלם, וכיצד יבקש להתגונן. ברם לא כל טענה לעניין חוסר פירוט התביעה מלמדת כי התביעה אינה מפורטת. מה חסרה התביעה, מדוע לא עלה בידי המבקש להבין מתוכנה ונספחיה מניין החוב, לא ידע לתאר. טענה סתמית אפוא.