תא"ק 27738-12-15 כללית המרכז הרפואי האוני נ' ביטון ואח'

בקשה לסילוק התובענה על הסף בהיעדר יריבות, בהיעדר סמכות עניינית או העברה לבית הדין לעבודה. בקשה למחיקת הכותרת או לחילופין להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד 30 יום לאחר מתן החלטה בבקשה. 

1. המשיב, (להלן: "סורוקה") הגיש תביעה כנגד המבקשת בגין חוב נטען של בעלה המנוח של המבקשת (להלן: "המנוח") עבור אשפוז בתאריכים 29.7.13 עד 25.12.13.

    

   טענות הצדדים

2. בהליך קודם בין הצדדים בבית הדין לעבודה, חב"ר 18642-08-13 ניתן ביום 9.2.14 פסק דין בהסכמת הצדדים על פיו הוקצה למנוח קוד סיעודי החל מיולי 2012. על כן לטענת המבקשת בתקופה לגביה נתבע החוב, היה המנוח מוצב במוסד סיעודי ויש לראותו כמי שהיה במוסד זה ולא בבית החולים. נוכח הגדרת המנוח כסיעודי, הסדירה המבקשת לטענתה את התשלום למשרד הבריאות עבור השתתפות עצמית בהוצאות האשפוז באופן רטרואקטיבי מיולי 2012 ועד למועד פסק הדין ועל כן אין לה לטענתה כל חוב לסורוקה.

3. לחילופין טוענת המבקשת כי אם קיים חוב כלשהו הרי הוא של משרד הבריאות ועל כן אין יריבות בינה לבין סורוקה. לטענת המבקשת, הסכמת סורוקה לפסק הדין בבית הדין לעבודה משקפת הסכמה לכך שהמנוח הוצב במוסד סיעודי גם בתקופת אשפוזו בסורוקה ועל כן לא נוצר כל חוב כלפי סורוקה.

4. בנוסף טוענת המבקשת כי בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994 (להלן: "החוק"), הסמכות העניינית לדון בהליך זה נתונה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה ואינה נתונה לבית משפט זה.

5. עוד טוענת המבקשת כי התביעה אינה עומדת בתנאים המאפשרים לדון בה בסדר דין מקוצר על פי תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984. בסעיף 35 לכתב התביעה טוען סורוקה לחבות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ואין ראיה בכתב למחויבות כזו ודי בקיומה כדי להביא למחיקת הכותרת.

6. סורוקה דוחה את טענות המבקשת. סורוקה טוען כי ביום 11.7.13 אושפז המנוח אצלו במחלקה פנימית ב' עקב קשיי נשימה וחום גבוה. ביום 18.7.13 הסתיים הטיפול הרפואי והמנוח שוחרר ונשלח לנווה שבא. אלא שנווה שבא סירב לקבל את המנוח עקב חוב כספי והוא הוחזר באותו יום לסורוקה. סורוקה פנה למבקשת על מנת שתשחרר את המנוח והיא התחייבה למצוא מוסד חליפי. לאחר שהדבר לא נעשה, ביום 29.7.13 החל סורוקה לפעול לשחרור המנוח מבית החולים. אלא שהמבקשת סירבה לשחרר את המנוח והוא נותר בבית החולים עד יום 25.12.13. לטענת סורוקה, עם סיום הטיפול הרפואי, אין לו אחריות למימון האשפוז ועל כן על המנוח לשאת בתשלום עבור האשפוז.

7. לטענת סורוקה, בחב"ר 18642-08-13 בבית הדין לעבודה, עתרה המבקשת להותיר את הגדרת המנוח כ"סיעודי מורכב". פסק הדין שיקף הסכמה של המבקשת לוותר על קבלת מעמד של "סיעודי מורכב" למנוח ומשרד הבריאות הסכים להקצות לו קוד סיעודי רטרואקטיבית מיום 16.7.12. לטענת סורוקה, הוא אינו קשור במצבו הסיעודי של המנוח ואינו מקום לאשפוז חולים סיעודיים. עם סיום הטיפול הרפואי בו היה על המבקשת לשחררו ומשלא עשתה כן וכפתה אשפוזו של המנוח בסורוקה עליה לשאת בהוצאות האשפוז.

8. עוד טוען סורוקה כי בתביעה בבית הדין לעבודה התבקש סעד שהתייחס לעלות אשפוז עתידי ולעלות האשפוז מיום 16.7.12 עד יום 6.7.13, הוא המועד בו הועבר המנוח למחלקה סיעודית רגילה בנווה שבא. על כן לטענת סורוקה, פסק הדין תחום ביום 6.7.13 ולא קבע דבר לגבי מועד מאוחר יותר.