תא"ק 27041-02-15 נהרדעה ואח' נ' ביטון ואח'

בפניי תביעה כספית. עניינה של התביעה בפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם מכר.

הצדדים הסכימו לאחר שבית המשפט שמע את עמדות הצדדים בישיבת בית המשפט ביום 15.2.16 להצעת בית המשפט, כי יסכמו בתיק זה ללא צורך בשמיעת ראיות באופן שהתביעה תתקבל ובית המשפט יפסוק בין 5,000 ₪ כסכום מינימום עד 40,000 ₪ כסכום מקסימום. סכומים אלה כוללים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

התובעים הודיעו על הסכמתם להצעה זו בהודעתם לבית המשפט מיום 28.3.16 והנתבעים הודיעו על הסכמתם בהודעה לבית המשפט מיום 18.5.16.

בהתאם למוסכם פסק הדין יהיה מנומק. ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט.

לאחר קבלת סיכומי הצדדים אני נותן בזאת את פסק הדין.

סיכומי התובעים:

התובעים מסבירים, כי הם התקשרו בהסכם לרכישת דירת קוטג' מספר 2 בשטח של 187.6 מ"ר, ברחוב קרן היסוד מס' 118 במעלות מאת הנתבעים, אליה צמוד 1/4 חלקים בלתי מסוימים ברכוש המשותף בגוש 18596, חלקה 20, תת חלקה 2 (להלן: הדירה).

בהסכם המכר, עליו חתמו הצדדים, הצהירו הנתבעים מוכרי הדירה, כי אין בדירה תוספת בנייה ללא היתר ו/או חריגות בנייה ו/או צו הריסה ו/או זכות צד ג' כלשהי, אשר מקורם במוכר. התובעים טוענים כי בהסתמך על מצב זה, העמידו את התמורה על סך של 1,100,000 ₪ כסכום ההתקשרות. במעמד החתימה, שילמו סך של 220,000 ₪ בצ'ק בנקאי ונרשמה הערת אזהרה לטובתם.

לצורך מימון חלק משווי התמורה של הדירה, התחייבו למכירת דירה בבעלותם, ברחוב דפנה 7/2 וכן פעלו לקבלת משכנתא.

לצורך קביעת גובה המשכנתא, נדרשו להביא שירותי שמאות כמקובל. שמאי שהוזמן לדירה הנ"ל, נתן חוות דעת שמאית, מכוחה עלה שבדירה קיימת בנייה במרתף ללא היתר ו/או חריגת בנייה והדבר מנוגד להצהרת הנתבעים המוכרים. הערכת שמאי שהתבססה על תסריט חלוקה והמצב בפועל, העמידה את שווי הדירה בסכום נמוך ב50,000 ₪ מהסכום עליו הסכימו הצדדים. דבר זה גרם להוצאת מכתב התראה לנתבעים מצד בא כוח התובעים. בתגובה למכתב התראה זה, הודיעו הנתבעים שהם פועלים לתיקון ההפרה והתחייבו להמצאת היתר לבנייה שאינה ללא היתר, הם התעלמו לחלוטין מהדרישה לפיצוי.

עד ליום מסירת החזקה בפועל, לא קוימה התחייבות הנתבעים להסרת כל תוספת בנייה ללא היתר, למרות קבלת מלוא התמורה בגין הדירה.

התובעים טוענים אפוא שהנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונם, בכך שהעלימו בחוסר תום לב את הבנייה ללא היתר ו/או את חריגת ההיתר בבנייה וזאת מתוך כוונה להגדיל את שווי התמורה בסכום של 50,000 ₪ מעבר לשוויה האמיתי של הדירה.

ביום 15/2/16 הודו הנתבעים בבית המשפט מפי בא כוחם, כי הפרו את הסכם המכר, דהיינו, קיומה של חריגת בנייה ו/או בניית מרתף ללא היתר. מדובר בטענת התובעים בהתנהגות חסרת תום לב, המזכה את התובעים בפיצוי. התובעים טוענים שטענה שהושמעה מפי בא כוח הנתבעים לפרוטוקול הדיון מיום 15/2/16 בדבר קיומו של זכרון דברים על סך של 1,150,000 ₪, אין בה כל ממש ולא הובא כל ראייה בעניין.

חוסר תום הלב מצד הנתבעים משתקפת גם מהצהרות הנתבע 1 בסעיף 16 לתצהירו לפיו הוגשו תוכניות בנייה למתן היתר בנייה ליחידת הדיור, באמצעות המהנדס פרנקל וזאת עוד בשנת 1963.

הנתבעים הטעו אפוא את התובעים והעלימו עובדות קיומן של היתר בנייה ליחידת הדיור הנוספת. התובעים מפנים להעדר תום לב מצד הנתבעים בניהול המשא ומתן תוך הפנייה לפסיקה נרחבת בנושא.

לטענת התובעים, השמאי מטעם הבנק חיזק ואימת את קיום חריגות הבנייה, העיכוב של מספר ימים עקב הזמנת השמאות, גרם לעיכוב אישור המשכנתא אשר השליך על עיכוב בהעברת חלק התמורה במספר ימים לנתבעים. עקב חריגות הבנייה, אושרה משכנתא כנגזרת מסך של 1,050,000 ₪ על פי שמאות גדעון קרול ולא מסך של 1,100,000 ₪ והדבר הצריך את התובעים לקחת הלוואה בסכום של 45,000 ₪, להשלים מיתרת התמורה המוסכמת.

יתרה מזו, הבטחות הנתבעים להעמיד עד למועד מסירת החזקה בדירה ו/או עד ליום 20/12/14, היתר בנייה בגין המרתף, לא קוימה כלל.

משכך, מבוקש לפסוק את הסכום המקסימלי על פי הצעת בית משפט שקיבלה תוקף של החלטה בשיעור של 40,000 ₪ כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.