תא"ק 2644-07 בנק הפועלים בע"מ נ' רומטק מימון בע"מ ואח'

מבוא

1. לפניי תביעה לתשלום חובות הנתבעים לתובע, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), שהוגשה בסדר דין מקוצר על סך של 4,588,092 ש"ח (להלן: "החוב"), בגין אשראים והלוואות שניתנו לנתבעת 1 (להלן: "רומטק מימון"), בערבותם ביחד ולחוד של הנתבע 2 (להלן: "זאב") והנתבעת 3 (להלן: "הדס", ויחד עם זאב להלן: "בני הזוג גורה"). התביעה מתבססת על הסכמים למתן אשראי שנחתמו בין הבנק לרומטק מימון ועל כתבי ערבות שנחתמו ע"י בני הזוג גורה. לטענת הבנק, חלפו מועדי הפירעון של ההלוואות, אך הן טרם נפרעו, ובהתאם לכך עותר הבנק לחייב את הנתבעים בסכום החוב האמור.

חשוב לציין, כי כשנתיים לפני הגשת התביעה שלפניי, הוגשה ע"י הנתבעים כאן תביעה נגד הבנק ונתבעים נוספים (ת"א 2221/05 המתנהל בבית המשפט המחוזי ת"א בפני כב' השופט פרגו), בסכום של 14,406,545 ש"ח (להלן: "ההליך המקביל"). למועד מתן כתיבת פסק דין זה, ההליך המקביל עדיין מתנהל וטרם ניתן בו פסק-דין. עיקרו של ההליך המקביל הוא בטענות התובעים (הנתבעים כאן) להתנהלות כושלת ורשלנית של הבנק בחשבון שהתנהל תחתיו שמטרתו ליווי פרויקט האודיטוריום בחיפה (להלן בהתאמה: "חשבון הליווי" ו-"פרויקט האודיטוריום" או "הפרויקט"). הפרויקט וחשבון הליווי נוהלו ע"י חברת צמנטכל בשותפות עם רומטק מימון והטענה בהליך המקביל היא, בין היתר, כי הבנק אפשר שלא כדין ובתרמית, העברת כספים מחשבון הליווי לצורך כיסוי התחייבויות אחרות של צמנטכל, מבלי ליידע ולשתף את רומטק מימון ובעליה, כנדרש, ובניגוד להסכם שנערך בין זאב וצמנטכל ביום 15.9.1998 (להלן: "הסכם צמנטכל"), בו הוסכם בין היתר, כי השעבודים להבטחת אשראי שאינו קשור לפרויקט, יהיו כפופים לזכויות רומטק לקבל רווחים מהפרויקט ולהשבה.

הנתבעים מתכחשים לחוב בטענות שונות. חלק מטענותיהם נוגעות להתנהלות הבנק בחשבון הליווי. בהליך שלפניי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי לא יתבררו ויוכרעו בהליך כאן טענות המתבררות בהליך המקביל ובמיוחד בקשר להתנהלות הבנק בחשבון הליווי. טענות ההגנה העיקריות עליהן הוסכם על הצדדים שיתנהלו בהליך שלפניי נוגעות בעיקרן לאומד דעתם של בני הזוג גורה כאשר חתמו על כתבי הערבות (מאחר ולטענתם הבנק לחץ עליהם ולא עמד בחובות הגילוי בהן הוא חב, ולכן הערבות בטלה או פקעה) וטענות נוספות להתנהלות רשלנית של הבנק בחשבון רומטק מימון ובחשבון חברת רומטק אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "רומטק אלקטרוניקה"), שהייתה חברה ציבורית שנסחרה בבורסה לניירות ערך והייתה, בין היתר, בבעלות הנתבעות. רומטק אלקטרוניקה נמכרה כשלד בורסאי לחברת מטריקס אי טי בע"מ מקבוצת פורמולה במסגרת עסקה משנת 2001 (להלן: "עסקת פורמולה"). לנתבעים טענות הגנה נוספות שידונו לעיקרן בהמשך.

לאור התמשכות ההליך משך שבע שנים, אופן התפתחותו והתנהלות הצדדים במהלכו, מן הראוי כבר בשלב זה, לפרט את עיקרי השתלשלות ההליך, דבר שיש בו כדי לשפוך אור הן על ההליך, הן על טענות הצדדים, והן על הדיון לגופו של עניין, והכל כפי שיפורט להלן.

השתלשלות ההליך

2. כתב התביעה הוגש ביום 20.11.2007. ביום 8.1.2008 הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה עד להכרעה בהליך המקביל. הנתבעים טענו כי סכום התביעה שנדרש בהליך המקביל, התייחס לסכום התביעה הנטען בהליך זה, באופן זה שהוא קוזז מהנזקים שלטענת הנתבעים, גרם להם הבנק. הנתבעים טענו בהליך המקביל כי לאור מחדלי הבנק, ערבותם לאשראי בחשבון רומטק מימון, פקעה או קמה להם זכות לביטולה, וזכות זו הופעלה בהגשת כתב התביעה בהליך המקביל. הנתבעים טענו, כי קבלת טענותיהם בהליך המקביל, ובפרט כאשר סכום התביעה בהליך המקביל הוא לאחר קיזוז כל סכום האשראי הנטען שנתבע בהליך כאן, תביא גם לדחיית התביעה כאן על כל חלקיה.

ביום 2.3.2008 החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים וקבעתי כי למרות ששני ההליכים נוגעים במערכת נסיבתית אחידה, קיים שוני בין הטענות העובדתיות בכל אחד מההליכים ועילות התביעה הנובעות מהן והגעתי למסקנה כי התביעה בהליך המקביל אינה צפויה לייתר את התביעה כאן, וגם לא להיפך. קבעתי כי שיקולי יעילות הדיון אינם מצדיקים את עיכוב ההליכים. הנתבעים הגישו ערעור על החלטתי. ביום 23.3.2010 קיבלה השופטת שרה ברוש את הערעור, וקבעה כי החלטתי אינה מנומקת כדבעי וכי יש בה משום תתרי דסטרי. לאחר מכן, אפשרתי לצדדים להגיש השלמות טיעון בבקשה משום חלוף הזמן ממתן ההחלטה המקורית. במסגרת החלטתי מיום 27.5.2010 דנתי שנית בבקשה והגעתי שוב למסקנה כי אין הצדקה לעכב את ההליכים כאן עד להכרעה בהליך המקביל.

ביום 29.1.2008 הוגשה בקשת רשות להתגונן בהליך כאן. לאור ההשתלשלות ההליכים והחלטתי האמורה באשר לעיכוב ההליכים, לאור השתתפות הצדדים בהליך גישור שהתנהל במשך תקופה מסוימת אולם לא צלח, ולאור ניהול הליך ההוכחות בד בבד בהליך המקביל, ניתנה החלטתי בבקשת הרשות להתגונן ביום 16.2.2011. קיבלתי את הבקשה וקבעתי כי בשלב המקדמי בו היו מצויים ההליכים, ולאור מגמת הפסיקה להגמיש את הקריטריונים למתן רשות להתגונן במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, הרי שטענות ההגנה של הנתבעים לא הופרכו ויש לבררן במסגרת ההליך העיקרי. עם אישור בקשת הרשות להתגונן, הפכה היא לכתב ההגנה מטעם הנתבעים.