תא"ק 26437-07-14 בנק הפועלים בע"מ נ' אפוטה

לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר שעניינה ערבותו של המבקש לחובה של גב' מלינה פולק (להלן: "החייבת").

עובדות היסוד אינן שנויות במחלוקת כלל, ואביאן בתמצית להלן. החייבת נטלה מן המשיב הלוואה בסך 80,000 ₪, ומשלא עמדה בתנאי ההלוואה – העמיד המשיב את החוב לפירעון מיידי, ופנה בהתראה למבקש, כערב להלוואה. משנקלעה החייבת להליכי חדלות פירעון, הגיש המשיב את התביעה נגד המבקש.

בפתח הדברים יש להידרש לאיחור בהגשת בקשת הרשות להגן, ולמשמעויות הנובעות מאיחור זה. אין חולק, כי בקשת הרשות להתגונן הוגשה באיחור, כי המבקש הגיש בקשה להארכת מועד – שנדחתה מטעם טכני – ואיחר בהגשת בקשת הרשות להתגונן גם ביחס למועד שעליו הסכים ב"כ הצד שכנגד.

התנהלות כזו אינה ראויה, אינה סבירה ואינה יכול לעמוד. המועדים הקבועים בדין – יהיו אלה תקנות סדר הדין האזרחי או כל דין אחר – אינם בבחינת המלצה, שהצדדים רשאים להחליט האם לעמוד בה אם לאו. בוודאי שלא ניתן להלום התנהלות שבמסגרתה מגיש בעל דין בקשת ארכה, אולם מתעלם מן ההחלטה, וממשיך לנהוג כרצונו.

אלא שעדיין אין בכך כדי להצדיק את הסעד שעתר לו ב"כ המשיב, קרי – דחיית הבקשה רק מחמת האיחור בהגשתה. הפסיקה בעניין זה עקבית, ברורה וחד-משמעית, והיא מקימה הלכה שלפיה מחדל דיוני מעין זה, אלא אם הוא מגיע להיקף ולמסה שמעידים על זלזול רבתי בבית המשפט, נרפא בפסיקת הוצאות, ולא במניעת התדיינות לגופו של עניין.

על כן, לא ראיתי לדחות את בקשת הרשות להגן מחמת האיחור בהגשתה.

לגופו של עניין, טענת ההגנה היסודית של המבקש היא, כי לאחר שחתם על כתב הערבות להבטחת חובה של החייבת בגין ההלוואה, העמיד הבנק לחייבת הלוואות נוספות, בהיקפים ניכרים, אשר סיכלו, הלכה למעשה, את יכולתה לפרוע את ההלוואה שלה ערב המבקש, וזאת מבלי ליידע אותו.

יוער, כי אין מחלוקת עובדתית על כך שהלוואות נוספות – בהיקפים ניכרים – אכן הועמדו לחייבת לאחר מועד העמדת ההלוואה הנערבת, נושא הליך זה. שתי שאלות ראויות, בעיניי להתברר בהליך זה. האחת – עובדתית, האחרת – משפטית טהורה.

השאלה העובדתית היא, האם אכן נבע חוסר היכולת לפרוע את ההלוואה הנערבת מהעמדתן של הלוואות נוספות, מאוחרות להלוואה זו. ניתן לחשוב על מקרים שבהם אין קשר סיבתי בין הגדלת החבות הכוללת לבנק ובין כישלון הפירעון של ההלוואה הנערבת, אולם עניין זה הוא עניין עובדתי במובהק, אשר יש לבררו.

השאלה המשפטית – והיא המעניינת יותר – היא האם חלה על הבנק חובה ליידע את הערב על העמדת אשראי נוסף, לאחר חתימת הערבות, גם כאשר אין הערב אחראי כלל לפירעונו של אשראי נוסף זה. שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, והיא מצריכה עיון מעמיק ודיון משפטי-נורמטיבי מורכב, ודי באלה על מנת להצדיק מתן רשות להתגונן.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אציין בתמיהה את העובדה, כי איש מן הצדדים לא מצא לנכון לציין בכתבי הטענות עד כה את העובדה שהחייבת היא בתו של המבקש, עובדה שלא תיתכן מחלוקת כי יש לה חשיבות משמעותית בבחינת טענות ההגנה, כמו גם טענות התביעה.