תא"ק 26395-06-16 רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל נ' ביטון

לפני בקשת הנתבע – מר אשר ביטון, למתן רשות להגן בתביעה לפינוי, סילוק יד והריסה אשר הוגשה כנגדו על ידי התובעת- רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל.

מבוא:

1. המקרקעין נשוא התביעה ידועים כגוש 7122 בחלקה 125 הרשומים בבעלות רשות הפיתוח ורשות מקרקעי ישראל(להלן: "המקרקעין")

    

2. במסגרת התביעה נשוא הבקשה, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, טענה התובעת כי בהתאם לתוכנית בי/מק/405 החלה על המקרקעין ואשר פורסמה למתן תוקף ביום 28/11/02, מיועדים המקרקעין לשיווק לשימוש לתעשייה עתירת ידע ומסחר.

   עוד טענה התובעת כי הנתבע הציב במקרקעין מגורון אשר סומן במפה אשר צורפה לתביעה 39א ו – 40 א' (להלן: "המגורון") והינו מתגורר בו והכל ללא רשות ו/או הסכמה ומשכך, הינו פולש למקרקעין.

   בנסיבות אלו, עתרה התובעת למתן צו לפינויו וסילוקו של הנתבע מהמקרקעין, לרבות סילוק כל אדם ו/או חפץ ו/או מגורון ו/או מבנה המצויים במקרקעין מטעמו של הנתבע והריסתם של אלו ופינוי ההריסות מהמקרקעין לאתר מורשה.

    

3. במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, לא חלק הנתבע על דבר בעלותה של התובעת על המקרקעין. זאת ועוד, לטענתו הביע הסכמתו בפני פקידי התובעת כי לא יערים קשיים כאשר יפונו כל דיירי המתחם האחרים. יחד עם זאת, טען הנתבע כי יש להתחשב במצבו האישי ובכלל זה היותו זכאי לעזרה בדיור בשל מצבו ומצב אשתו שהינה נכה בשיעור 100% לצמיתות. זאת ועוד, לטענת הנתבע, עת איבד דירת מגורים אשר בה התגורר, הוא פנה לרשויות בבקשה לעזרה בדיור ואולם, הטיפול בבקשתו התעכב ומשכך, הציב מגורון במקרקעין - אשר מהווים מתחם בו הוצבו מגורונים עבור זכאי דיור. לטענת הנתבע הינו מתגורר במגורון במשך 10 שנים ללא תגובת המשיבה ומשכך, האמין כי הרשויות הכירו בו ובמשפחתו כזכאים לעזרה בדיור. הנתבע מוסיף וטוען שהמקרקעין כולם תפוסים על ידי דיירים המתגוררים במגורונים, אשר חלקם זכאים וחלקם פולשים ומשכך, לא יגרם כל נזק לתובעת ככל שיפנה את המגורון כאשר יפונו כלל דיירי המתחם.

    

   דיון והכרעה:  

4. כאמור, התביעה לפני הוגשה בסדר דין מקוצר, באשר למסגרת הדיונית – דהיינו, הדין החל באשר לנסיבות בהן תינתן רשות להגן בתביעה אשר הוגשה כאמור, נקבע במסגרת הפסיקה כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו וכי הגנתו הינה בגדר "הגנת בדים". עוד נקבע כי על מנת להתיר לנתבע להתגונן מפני התביעה שהוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר, די בכך שהוא מצביע על הגנה אפשרית בבקשתו להצדקת המשך הבירור המשפטי ודוק: אין מדובר צורך בהגנה טובה אלא די בהגנה אפשרית כאמור. זאת ועוד, בשלב זה לא נדרשת הוכחת טענות ההגנה ובית המשפט אף אינו נדרש לבחון שאלת מהימנות הצדדים.

   (ראו - ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) )16 ; ע"א 102/83 ל.ג.ל כרמיאל נ' בנק לאומי פ"ד מ"א (1) 253; ע"א 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים פ"ד מה (3) 585).

   יצוין כי ההלכה קובעת בנוסף שעל מנת שתינתן לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה שהוגשה כנגדו, על הנתבע לפרט את גרסתו ולהיכנס לפרטי הדברים. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ש' נתניהו בע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז (5) 133, 138, לפיהם: