תא"ק 26295-06-16 חדד ואח' נ' חברת נתיבי אילון בעמ ואח'

1.לפניי בקשה שלישית לפי פקודת בזיון בית משפט.

2.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 8.5.2017, הליך לפי פקודת בזיון בית משפט בקשר לפסק דין שניתן בהסכמה מתאים רק מקום בו מדובר בחובה ברורה וחד משמעית שנקבעה בפסק הדין. בפסק הדין שלענייננו נקבעה חובתה של המשיבה לפרק את האספלט "בקטעי הכניסה והיציאה שב[הם] עמדה החומה בעבר...". במסגרת הבקשה הנוכחית טוענים המבקשים, כי פסק הדין כולל למעשה התחייבות של המשיבה לפרק את האספלט בכל הקטעים הנמצאים בבעלותם, וזאת בהסתמך על דברים שנאמרו בדיון. אולם, משעה שלא זו לשונו הפשוטה של פסק הדין, הרי שגם אם ייתכן שבהליך המשפטי המתאים ייקבע כי כך יש לפרשו, לא ניתן לעשות כן בהליך המתנהל לפי פקודת בזיון בית משפט.

3.הנה כי כן, במסגרת ההליך הנוכחי ניתן להידרש אך ורק לטענה כי האספלט לא "פורק" (במשמעות שנקבעה למונח זה בהחלטתי מיום 8.5.2017) בקטעים שבהם עברה החומה בעבר. מהבקשה ומהתשובה אין זה ברור לחלוטין האם המבקשים טוענים כי האספלט לא קורצף גם בחלקים אלו, ומכל מקום לא צורפו ראיות המוכיחות זאת. חוות דעת המודד שצורפה אינה מתייחסת לשאלה זו, וגם יתר התמונות אינן מראות את המצב הנוכחי בדרך שבה עברה החומה.

לפיכך, ככל שהמבקשים טוענים כי המשיבה לא פירקה את האספלט בקטעים בהם עברה החומה בעבר, יגישו הודעה בצירוף ראיות מתאימות, וזאת עד יום 17.10.2017. ככל שלא תוגש הודעה עד יום זה, אניח כי המבקשים אינם עומדים על הבקשה.

4.לסיום אוסיף, כי מהבקשה עולה כי המשיבה מסרבת להיפגש עם נציגי המבקשים בשטח על מנת להתרשם מטענותיהם. טענה זו לא הוכחשה בתגובת המשיבה. סבורני, מבלי לקבוע מסמרות, כי נכון יהיה כי המשיבה תשקול את עמדתה בעניין זה.

ת.פ – 18.10.2017.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.