תא"ק 26087-01-15 מרכז הברזל - סחנין מוצרי בטון בע"מ נ' ח'מאיסי

לפניי בקשה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר".

המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש לתשלום סך של 37,738 ש"ח בגין חוב שלא שולם לה כנגד אספקת מוצרים שונים בהתאם להזמנת שבוצעו על ידי "חמאיסי עבדאללה – קבלן בניין", עסק שנוהל על ידי המנוח.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת. ביחס לבקשה למחיקת כותרת טען המבקש, כי הסכום הנתבע אינו קצוב. לדבריו, על פי תעודת המשלוח שצורפה לכתב התביעה, סכום החוב המוכחש הינו 24,408 ש"ח, על פי כרטסת הנהלת החשבונות המוכחשת סך של 28,620 ש"ח ואילו כתב התביעה הוגש ע"ס 37,738 ש"ח. מכאן, שלטענת המבקש יש להעביר את התביעה לפסים רגילים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, סכום התביעה מורכב מחוב ע"ס 5,498 ש"ח כפי שעולה מכרטסת החשבונות, חוב ע"ס 23,122 ש"ח בהתאם לתעודת המשלוח שצורפה לכתב התביעה, וכן סך של 9,118 ש"ח ריבית והצמדה ממועד יצירת החוב ועד להגשת התביעה. כן טוענת המשיבה, כי תעודת המשלוח יחד עם כרטסת החשבונות מהווים למעשה "ראשית ראיה" לקיומו של החוב אשר מספיקים לצורך הגשת התביעה כתביעה בסדר דין מקוצר.

תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התמש"ד-1984 קובעת כי ניתן להגיש תביעה כתובענה בסדר דין מקוצר אם היא מבוססת על סכום קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאה מכוח חוזה או התחייבות, מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב.

השאלה אם התביעה מבוססת על סכום קצוב נבדקת על פי השאלה האם הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה. נקבע, כי כפירת הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון, במידה ותינתן רשות להתגונן, אך אינה פוסלת את התביעה מלהיות מוגשת בהליך מקוצר (ראה- ד. ב אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתים עשרה 2014, הוצאת פרלשטיין- גינוסר, עמ' 233).

גישת הפסיקה ביחס לשאלה 'האם יש עליהן ראיות כתב' היא גישה מקלה באופן שלא נדרשת ראיה שבכתב לכל מרכיביה של התובענה, כך שניתן להוכיח את סכומה גם בראיות חיצוניות להסכם או להתחייבות שבכתב.

כן, נקבע כי השאלה הנ"ל נבדקת עפ"י כתב התביעה ואין להתחשב אלא במה שנאמר בפרשת התביעה (ע"א 267/71 אשדוד אינבסטמנט אסטבלישמנט נ' קי.בי.ע. קבוצת בוני ערים בע"מ, פ"ד כח (1) 263).