תא"ק 26045-01-13 בנק ערבי ישראלי בעמ נ' מרעי

1. עניינה של החלטה זו, בבקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש כנגד המשיב.

2. המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר על-סך 119,973 ₪, בגין יתרת חוב בחשבון המבקש אצל המשיב.

3. עיקר טענות המבקש בבקשת הרשות להתגונן הינם: היעדר סמכות מקומית לבית-המשפט, אי צירוף חוזה ההלוואה, בחוסר תום לב, ובכלל זה שהמשיב עסק בשידול המבקש ולא בניהול בנקאי, כדי לקחת הלוואות ומשיכת יתר, חרף היעדר בטוחות וערבות, ואף נהג להעמיד הלוואות ומסגרת אשראי למבקש בדרך טלפונית ושכנוע מאסיבי, ובכך המשיב בעצמו לא קיים החוזה, שכן המשיב משיקולים עסקיים גרידא ו/או נורמה ו/או נוהג וכו', הכניס את המבקש להתחייבויות גבוהות, ובכך המשיב נטל סיכון שבנק סביר אחר לא היה מסכן את כספו, ובוודאי לא היה מעמיד הלוואות ואשראי כה גבוה לאדם בעל יכולות מוגבלות, ובוודאי לא לאדם שהינו מוגבל באמצעים בהוצל"פ.

המבקש טען להתנהגות רשלנית מצד הבנק, ובסופו של דבר טען, כי יש לדחות את התובענה, שכן המשיב הכניס את המבקש לבוץ, תוך ידיעה שהמבקש לקוח מוגבל באמצעים, ובכך הסתכן המשיב מידיעה ומרצון.

4.טענת היעדר סמכות מקומית, נדחתה על-ידי כב' השופט סוהיל, בהחלטה מיום 7/5/2013.

5. ביום 30/10/2014, נחקר בפניי המבקש, ובמהלך חקירתו הוגשו המסמכים הבאים: בקשה לקבלת אשראי במטבע ישראלי לא צמוד מיום 23/3/2009 (ת/1), דפי חשבון (ת/2) ובקשה לקבלת אשראי במטבע ישראלי לא צמוד מיום 3/2/2010 (ת/3).

בסיום חקירת המבקש נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים.

דיון והכרעה:

6. לאחר עיון בבקשה, ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, נחה דעתי, כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן.

7. בספרו של השופט בדימוס אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג – 2013), בעמוד 804, צוין כי בדיון בבקשה לרשות להתגונן בית-המשפט אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהיר המבקש נכונות הן, אלא עליו להניח שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו.

8.ב"כ המשיב בסיכומיו טען, כי למרות שלא התאפשר לו להגיש דפי אובליגו שונים, יראה בהמשך שהמבקש העמיד לבנק בטחונות שונים והוא שיעבד לטובת הבנק זכויות שהיו לו בקרן השתלמות, כך שמכלול הביטחונות נתנו לבנק לצורך העמדת ההלוואות לו.