תא"ק 25866-01-14 שחר נ' רובנצ'יק

בפניי תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת לתשלום דמי תיווך המגיעים לה לטענתה בגין מכירת הנכס השייך לתובעת והמצוי בדרך השלום 118, מיתר (להלן: הנכס").

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין החלטתי לדחות את התובענה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

הקדמה

1. קודם שנתייחס לעובדות הספציפיות של התובענה שבפנינו נציין כי התובענה, או ליתר דיוק ההשוואה בין הניסוח הנקוט בה לבין העובדות שהתבררו במהלך ניהול התובענה, ואשר ללא כל ספק היו ידועות לתובעת קודם שהגישה את התובענה, מעוררת שאלה החורגת מגבולות התובענה והיא בעיקרה השאלה עד כמה ראוי להקל ראש עם בעל דין אשר ביודעין מציין בכתב התביעה עובדות שאינן נכונות.

   ודוקו, אין עסקינן בתיאוריות או בתזות משפטיות. עסקינן בעובדות.

2. כך למשל, איך ראוי להתייחס לתובעת אשר בכתב התביעה מציינת כי "חתמה הנתבעת על הסכם לתיווך בלעדיות" שעה שאותה תובעת ממש מציינת בחקירתה כי לא ראתה את הנתבעת חותמת על המסמכים?

3. איך ראוי להתייחס לתובעת אשר בכתב התביעה מציינת כי "במהלך החתימה על הסכמי השיווק הסבירה התובעת לנתבעת את משמעות הסכם הבלעדיות..." ומציינת כי "הנתבעת הביעה הסכמתה וחתמה על ההסכם הכללי והסכם הבלעדיות" בעוד שבחקירתה מציינת אותה תובעת כי לא הסבירה את הדברים לנתבעת אלא לבן זוגה לטענתה והוא זה שאמר לה "שהדבר ידוע ומקובל עליהם"?

4. איך ראוי להתייחס לתובעת אשר בכתב התביעה מציינת כי "הציבה שלט בבית" בעוד שבחקירתה אותה תובעת מציינת כי "אני זוכרת שנתתי לו שלט שיתלה אותו ואיני יודעת מה עשה איתו"?

5. עד כמה ראוי להיות שווה נפש לפערים אלו, להבדיל למשל מטעויות סופר ? זו אחת השאלות העולות לדיון בתובענה זו והיא חורגת מעניינם הספציפי של הצדדים.

6. עובדות אלו היו ידועות לתובעת קודם שהגישה את התובענה.

   אמת היא כי יש מקרים בהם במהלך ניהול התובענה מתבררות עובדות נוספות אשר יש בהן כדי לשנות את התמונה. זו, למשל, מטרתה של החקירה הנגדית.

   אין זה המקרה בענייננו. בענייננו נדמה כי התובעת הציגה מראש בכתב התביעה שהגישה עובדות שהיא יודעת שאינן נכונות.