תא"ק 25858-02-16 ש. ישראל להשכרות בע"מ נ' בר קילופים בע"מ ואח'

בקשה לביטול עיקולים. החלטתי באה בהמשך לדיון שהתקיים היום.

1.בתמצית: התובעת משכירה כלי רכב. היא התקשרה בהסכם עם הנתבעת להשכרת משאית (נספח א' לכתב התביעה). הנתבע הוא בעלי הנתבעת, טענה התובעת, והיה מעורב בכריתת ההסכם. הנתבעת השיבה את המשאית בחודש ינואר 2016. לשיטת התובעת בעת השבת המשאית נותר חוב, כ-102 אלף ₪ סכומו: עיקרו בשל חריגה מן הנסועה המקסימלית המוסכמת, חלקו הקטן דמי שכירות שלא שולמו. מכאן התביעה, שהוגשה בבית משפט השלום בנצרת בסדר דין מקוצר, נגד הנתבעת והנתבע גם יחד.

2.בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה התובעת להטלת עיקולים על נכסי הנתבעים שניהם. אי-התשלום, לצד מידע שהגיע למנהל התובעת בדבר קשיי הנתבעת, לימד לשיטתה על הכבדה. צו ניתן (ותוקן) בידי כב' השופטת רים נדאף ביום 14.2.16.

3.ביום 10.4.16 עתרה התובעת למתן פסק דין משלא הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן. פסק דין ניתן כמבוקשן למחרת. ביום 18.4.16 עתרו הנתבעים לביטול פסק הדין, לאחר שטענו כי התביעה ואף צווי העיקול לא הגיעו לידיעתם. בית המשפט ביטל את פסק הדין בהחלטתו מיום 2.6.16. חפצים הנתבעים לעתור לביטול העיקולים יעשו כן בבקשה בהתאם לתקנות, צוין שם. כן ביקש בית המשפט את התייחסות הצדדים לשאלת הסמכות המקומית, נוכח תניית שיפוט בהסכם שבין הצדדים. באין התייחסות, הורה בית המשפט להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב.

4.הנתבעים עתרו לביטול העיקולים, ביום 3.7.16. בבקשתם נטולת התצהיר טענו כי התובעת העלתה את טענת ההכבדה באופן סתמי ובלתי מנומק, וכי אין לה כל יריבות עם הנתבע (להבדיל מן הנתבעת). הבקשה הגיעה לטיפולי למחרת, והוריתי על קיום דיון בבקשה ביום 11.7.16. לבקשת התובעת ובהסכמת הנתבעים נדחה מועד הדיון והתקיים היום. ניסיונות לייתור הסכסוך לא צלחו, חרף פשטות הסכסוך והיקפו המצומצם יחסית, ומכאן שנפנינו לבירור הבקשה.

5.מנכ"ל התובעת נחקר, וב"כ הנתבעים ביקש להציל מפיו מניין למד על קשיי הנתבעת כטענתו. מפי הנתבע עצמו, ביאר מנכ"ל התובעת; על רקע זה אף הוחזרה המשאית.

6.התובעת גורסת כי הבקשה הוגשה זמן רב לאחר חלוף 30 הימים מעת שנודע לנתבעים על דבר צווי העיקול. הבקשה אף לא נתמכה בתצהיר, נטען. העובדה שהנתבעים לא הגישו בקשת רשות להתגונן, ובגין זאת אף עתרה במקביל התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה, אף היא נמצאה כעילה לשיטת התובעת לדחיית הבקשה.

7.טעמי הנתבעת עלו בבקשתה. יריבות עם הנתבע בכל מקרה אין לתובעת, נטען. עוד העלה ב"כ הנתבעת טענות שהנתבעת צפויה להעלות באשר לחוב העיקרי, אף שאלה לא מצאו את דרכן עדיין לבקשת רשות להתגונן.

8.בחנתי את הבקשה לצווי העיקול de novo כמובן. דין העיקולים להיוותר בעינם.