תא"ק 25541-10-13 בנק לאומי חיפה סניף הכרמל 10891 נ' אלומיס בע"מ ואח'

בפניי בקשת רשות להתגונן של ערב שנתבע כ"ערב יחיד" לחובות הנתבעת מס' 1, אלומיס בע"מ (להלן: "החייבת"). התביעה שבכותרת הוגשה נגד החייבת, נגד ערב נוסף, הנתבע מס' 2, מר אראל יוסי, ונגד המבקש. נגד שני הנתבעים האחרים ניתן ביום 17/12/13 פסק דין בהעדר הגנה.

המבקש הינו בעלה של גב' סבטלנה קרימברג, שחתמה ביום 11/4/07 או בסמוך לכך, יחד עם הנתבע מס' 2 על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, כבעלי מניות החייבת. נגד גב' קרימברג לא הוגשה תביעה, מאחר וניתן נגדה צו כינוס נכסים.

התביעה הוגשה בגין חוב החייבת בחשבון עו"ש מס' ******** בסך 166,286 ₪ ובהלוואה מיום 6/6/10 ע"ס קרן 260,000 ₪, שיתרתה 95,996 ₪. בתביעה המקורית עתר המשיב לחייב את המבקש בסך של 208,400 ₪ שהוא שיערוך סכום ערבותו המתמדת המוגבלת לסכום 150,000 ₪. לאחר מכן תוקן כתב התביעה ונתבע מהמבקש מלוא סכום חוב החייבת, לאור הגשת כתב ערבות נוסף, עליו חתם המבקש ביום 14/6/12 עד לסך 90,000 ₪ ושערוכו.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524 (1982); ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006, מופיע בנבו). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן (ע"א10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009, מופיע בנבו).

הגנת המבקש

המבקש טוען כי המשיב פעל בניגוד לסעיף 22 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, הקובע את חובת הגילוי לערב יחיד, קודם לכריתת חוזה הערבות. המבקש טען כי בעת חתימתו על כתב הערבות לא קיבל הסבר באשר למחויבותו ולא ידע מהו היקף ההתחייבויות שבין המשיב לחייבת, לא הוסבר לו מצבה הכלכלי של החייבת, כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת בנוגע לחתימתו, וכמוהו כהטעיה ורשלנות מצד המשיב, וכן לא גולה למבקש מהו שיעור הריבית השנתי, ומהם סכומי הפרעון של הקרן ושל הריביות ומועדי הריביות ומהו שיעור הריבית בשל איחור בפרעון ועל כן פטור הערב מערבותו. המבקש לטענתו בעת כריתת חוזה הערבות היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה (סעיף 23(א)(1)).

המבקש טען כי קיים ספק בעניין מועד חתימת כתב הערבות המוקדם. בכתב התביעה נכתב כי ביום 11.4.07 חתם המבקש על כתב ערבות מתמדת על סך 150,000 ₪, לחובות החייבת. כתב הערבות, נספח ד'2 לכתב התביעה, נושא רק בסופו תאריך בלתי קריא, ונטען ע"י ב"כ המשיב בדיון כי התאריך הרשום הינו 14/9 והכוונה ליום 14/9/09 (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 17-26). כך גם נכתב בתשובת המשיב מיום 12/5/14, לה צורפה "הודעה ל"ערב יחיד" בגין ערבות מתמדת מוגבלת בסכום, ע"ס 150,000 ₪, חתומה ע"י המבקש.

לטענת המבקש נוכח הסתירה בין המועדים הנוגעים לחתימת כתב הערבות המוקדם דינו להתבטל. אכן מדובר במצב עובדתי לא ברור. מחד טען המשיב בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן כי המבקש חתם על כתב הערבות המוקדם ביום 11/4/07. זה הוא מועד פתיחת חשבון החייבת. כזכור, לאחר גילוי המסמכים הנרחב שנעשה לפי החלטתי, ביקש המשיב לתקן את כתב התביעה ע"י צירוף כתב ערבות נוסף ע"ס 90,000 ₪ מיום 14/6/12 (נספח ד'4), אך לא תוקן מועד כתב הערבות המוקדם. כתב היד וחתימת נציג הבנק על כתב הערבות שונה מחתימתו ומהכתב על גבי ההודעה לערב.

המבקש טוען כי בתאריך ההודעה לערב, הוגדלה מסגרות האשראי לחייבת, אך בהודעה לערב נכתב כי קיימים חובות של החייבים לבנק וכי הם פורעים את חובותיהם כסדרם. המבקש מטיל בכך ספק.

ביום 14/6/2012 חתם המבקש על כתב ערבות נוסף עד לסך של 90,000 ₪. המבקש טוען כי נסיבות החתמתו מעורפלות והמסמך פגום ומעלה תהיות לגבי תוקפו שכן סכום הערבות מולא על ידי המשיב, אין חתימת הערב במקום בו מולא הסכום ואילו על גבי העותק קיימת חתימה ויתכן כי מדובר בחתימה סרוקה. בכל מקרה המבקש טוען כי מטרת כתב הערבות הנוסף היתה להחליף את כתב הערבות המוקדם ולא לבוא בנוסף לו. עוד מוסיף כי במועד הרלוונטי של הערבות השנייה חלו הפחתות משמעותיות באשראי שניתן לחברה. ולפיכך לא היה מקום וצורך ענייני להגדיל את ערבותו.