תא"ק 25388-03-15 וגיה אבו ליל נ' נחלת א.מ. בנייה ויזום בע"מ

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר.

עניינה של התביעה עבודות, שביצע המשיב עבור המבקשת בשני פרוייקטים. באחד, המכונה "טורי זהב" נחתם הסכם בתחילת שנת 2011 וחשבון חלקי הוגש ביום 10/10/12, ובאחר, "צור יצחק", נחתם הסכם ביום 2/10/09 וחשבון חלקי הוגש ביום 15/8/12. התביעה הוגשה ביום 11/3/15 ליתרת חוב, בפרוייקט טורי זהב בסך 82,660 ₪ ובפרוייקט צור יצחק בסך 81,410 ₪. הסכומים כוללים מע"מ ונכונים לשנת 2012. טענת התובע הינה נגד קיזוזים, שערכה הנתבעת מהחשבונות.

המבקשת טענה כי המשיב מסתיר מסמכים ועובדות, כי לא ביצע את העבודות כמוסכם, ואף נטש את פרוייקט טורי זהב. המבקשת טוענת כי התחשיב הנכון הינו כי המשיב הוא שחייב למבקשת סכום של 453,135 ₪ (כולל מע"מ). לבקשה צורף תצהיר מפורט של מר אריאל בבלי, וכן חשבונות מאושרים סופיים, ערוכים ע"י הנתבעת. המצהיר מתאר כי לאחר שהמבקשת שילמה למשיב את החשבון החלקי מס' 12, שצורף לכתב התביעה נטש את אתר טורי זהב, והמבקשת נאלצה להשלים את העבודות באמצעות אחרים. עוד טוענת המבקשת כי המשיב לא תיקן את הליקויים עליהם הצביעה בעבודתו, לא השלים אותה וגרם למבקשת נזק. גם בפרוייקט צור יצחק טוענת המבקשת כי שילמה את החשבון החלקי מס' 22, ולאחר מכן גילתה את הליקויים בעבודת המשיב, ואף פנתה אליו בכתב בעניין, ללא מענה. לבקשה צורפו ההסכמים במלואם כולל נספחים, וחשבונות סופיים, הכוללים את הקיזוזים, אליהם התייחס התובע בכתב התביעה. כן צורפה תכתובת משנת 2013.

כבר ביום 28/4/15 הפניתי החלטה לב"כ המשיב לשקול את התאמת התיק לסדר דין מקוצר, ולאור תגובתו, קבעתי כי התביעה עונה על דרישות התקנות בדוחק, ונקבע דיון לחקירת המצהיר.

בדיון, שהתקיים ביום 20/9/15, נחקר המצהיר מטעם המבקשת, הגן על החשבונות הסופיים שערך לאחר קבלת כתב התביעה, והבהיר כי היה על המשיב לערוך חשבונות סופיים תוך 60 יום מסיום העבודות, בשנת 2012. המצהיר חזר על טענותיו לפיהן פנה למשיב במכתבים רבים, שרק חלקם צורפו לבקשה, שב וטען כי המשיב לא השלים את העבודה בפרוייקט טורי זהב, לא ביצע תיקוני בדק, תיאומים מול חברת חשמל, והפנה לפירוט החיובים ששולמו לקבלנים אחרים, ונשלחו למשיב גם בזמן אמת. המצהיר אישר כי ערך את החשבונות הסופיים רק בסוף מרץ 2015 למרות שבחשבון הסופי לפרוייקט טורי זהב נכתב 10/10/12, ההסבר כי מדובר בתאריך, שנשאר ממסמך החשבון החלקי סביר בשלב זה. ב"כ המשיב ניסה לקבל מהמצהיר תשובה לפיה החשבונות החלקיים, שנערכו ע"י המבקשת הינם בעצם חשבונות סופיים, אך המצהיר דחה זאת. למצהיר הוצג דו"ח בדיקת מתקני חשמל מיום 19/12/12 לפיו המתקן תקין ביחס ל-10 דירות (מש/1). המצהיר השיב כי המועד הינו כארבעה חודשים לאחר קבלת טופס 4, וכי המבקשת התחננה למשיב לקבל את הדו"ח. עוד הוצגו תעודת בדיקה תקינה לשש דירות נוספות ושירותי בית מיום 4/9/12 (מש/2), והמצהיר השיב כי זה חודש לאחר קבלת טופס 4. ב"כ המשיב הציג למצהיר אישורי סיום תיקונים ועבודות בדירות, חתומים ע"י חמישה מהדיירים מיום 30/9/12 (מש/3), והמצהיר השיב כי מדובר רק בחלק מהדיירים וכי קבלנים אחרים השלימו את העבודות והתיקונים בדירות. המצהיר הפנה לכך שמבצע העבודות באישורים נרשם כ-"י.ו.י. עבודות חשמל בע"מ" בעוד ששם העסק של המשיב הינו "י.ו. עבודות חשמל".

הצדדים סיכמו בכתב, ולאחר שעיינתי בכל הראיות, בשלב זה של הדיון, אני קובעת כי יש לברר את העובדות ואת ההתחשבנות, והגנת המבקשת לא קרסה. תעודות הבדיקה, שהוצגו ביחס ל-16 דירות מתוך 25 הדירות בבניין אינן ברורות. בתעודות נכתב כי העבודות בוצעו ע"י "חשמל יעקב י.ו.י. עבודות חשמל בע"מ", בעוד ששם התובע הינו וגיה אבו ליל, ושם עסקו המורשה הינו י.ו. עבודות חשמל, ושם שותפו יעקב. המצהיר מטעם המבקשת טען כי מדובר בשני גופים שונים, ויש לברר את העניין. ממילא לא הוצגו תעודות בדיקה לכל הדירות ולא הוכח מועד מסירת טופס 4, מי השלים את העבודות ומתי.

אין חולק כי המבקשת היא שערכה את החשבונות 12 ו-22, שכונו על ידה חשבונות חלקיים, ואף שילמה על פיהם. למרות שאת החשבונות הסופיים ערכה המבקשת רק לאחר קבלת כתב התביעה, כדברי המצהיר, הרי שטענות הקיזוז הובאו לידיעת המשיב לפני כן, וצויינו בכתב התביעה.

אם נצרף לתמונת המצב את העובדה, שאינה שנוייה במחלוקת, לפיה העבודות הסתיימו בסוף שנת 2012, נמצא כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. טענת המבקשת כי המשיב הוא שחייב לה סכומים, העולים על סכום התביעה הוסברה בהמשך ביצוע תיקונים בצור יצחק במסגרת תקופת הבדק והאחריות.

אני דוחה את הבקשה לחייב את המבקשת בהפקדה לצורך מתן הרשות להתגונן. כפי שעלה מהדיון ומסיכומי המשיב, אין חולק כי המבקשת שילמה למשיב 1,316,603 ₪ בפרוייקט צור יצחק ו-1,237,607 ₪ בפרוייקט טורי זהב. אין בסיס לטענה לפיה המבקשת מבקשת להתחמק מתשלום חובה או כי יש סיכון במתן רשות להתגונן ללא חיוב בערובה. החיוב בערובה שמור למקרים של הגנה קלושה ודחוקה. לו סבר המשיב כי יש חשש לחדלות פרעון, היה מצופה ממנו להגיש את התביעה קודם לכן, ואולי גם לבקש עיקולים זמניים. משלא נעשה הדבר גילה דעתו המשיב כי אין חשש מיכולתה של המבקשת, אלא מדובר במחלוקת אודות ביצוע עבודות והתחשבנות.