תא"ק 25246-06-14 ברוש נ' הגרעין בעמ

1.בפני בקשה לעיכוב הליכים, נוכח הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי, המרצת פתיחה 351-09-14 ( להלן: "המרצת הפתיחה").

הבקשה, במקור, הוגשה על ידי ערן אוזן (להלן: "אוזן"), אשר ביקש להצטרף לתביעה זו כנתבע נוסף.

הנתבעת (להלן:"הנתבעת" או "הגרעין") הגישה תגובה במסגרתה הודיעה, כי היא מצטרפת לבקשו של אוזן, חוזרת על נימוקיה ומוסיפה נימוקים מטעמה לצורך קבלת הבקשה.

בהחלטתי מיום 2.11.14 קבעתי כי יש לראות את הנתבעת כמי שהגישה אף היא בקשה לעיכוב הליכים, ובקשתה תידון לאחר הדיון בבקשת הרשות להגן.

משהסתיים הדיון בבקשת הרשות להגן, יש לדון בבקשה לעיכוב הליכים.

יצויין, כי ההחלטה הנוכחית ניתנת בהמשך להחלטה בבקשת הרשות להגן, במסגרתה פורטו באריכות עמדות הצדדים ועל כן אינני רואה צורך לחזור על הדברים.

2.סמכותו של בית המשפט לעכב דיון בהליך, עד להכרעה בהליך אחר, מעוגנת בפסיקה.

בבסיס סמכות זו ניצבים שיקולי יעילות וחסכון במשאבים כמו גם הרצון למנוע הכרעות סותרות, כפי שנאמר לאחרונה:

"בית משפט, הדן בעניין מסוים, רשאי להורות על עיכוב הדיון עד להכרעה בהליך אחר, התלוי ועומד בפני ערכאה אחרת, ואשר מעורר שאלות דומות (ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 478). בבסיס סמכות זו ניצבים הרצון למנוע הכרעות סותרות, וכן "שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין" (רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (2006), השופט (כתארו אז) גרוניס)). לפי הפסיקה, "נדרש כי בשני ההליכים תידון סוגיה מהותית זהה, אם כי אין דרישה לחפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים" (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב (2011), השופט פוגלמן). הדברים נובעים מן השאיפה ליעילות ולהרמוניה גם יחד בבתי המשפט. (רע"א 3054/14 דנטל סנטר נ חביב (22.05.2014)).

3.הסעד המבוקש בתביעה הנוכחית, הינו סילוק ידה של הנתבעת ממחסן חקלאי, בשטח של כ- 925 מ"ר (להלן: "המחסן החקלאי" או "המחסן"). על פי התביעה השטח התפוס על ידי הנתבעת הוא כ- 400 מ"ר.