תא"ק 24953-96 בנק לאומי לישראל בעמ נ' זמיר

מונחת לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה לפני 20 שנה ובעקבותיו נפתח נגד המבקש תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים שמספרו 03-10150-97-0.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

לטענת המבקש, הוא התוודע לראשונה לפסק הדין הקיים נגדו ובכלל לעצם קיומו של התיק רק ביום 20.6.2016 עת הובא מביתו באמצעות שוטרים ללשכת הוצאה לפועל בירושלים במסגרת צו הבאה, או אז גילה כי עומד נגדו חוב למשיב על סך כחצי מיליון ₪.

נגד המבקש פתוחים כ-20 תיקי הוצאה לפועל בגין חובות שונים אשר נוצרו כתוצאה מערבויות שחתם לפני כעשרים שנה לחברת "בוני ירושלים" אותה ניהל, לאחר שזו התמוטטה עסקית. לטענתו, הוא לא היה מודע לפסק הדין, לא ידע על עצם קיומה של תביעה נגדו, הוא מעולם לא קיבל את כתב התביעה וכן לא קיבל לידיו אזהרה מלשכת הוצאה לפועל בתיק שנפתח נגדו כתוצאה מפסק הדין. יתר על כן: הוא אף לא יודע בגין מה הוגשה התביעה נגדו וככל שעניינה חוב כלשהו, הרי שמעולם לא היו לו חובות כלפי המשיב. בעניין זה העיר, כי הגם שהוא היה בעבר בעל חשבון עו"ש אצל המשיב, הוא לא נותר בחוב כלשהו כלפיו. עם זאת, עם היוודעו לדבר תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו לטובת המשיב, פנה למזכירות הוצאה לפועל וביקש לקבל לידיו העתק של אישור מסירה כלשהו אך נענה כי אין כזה בנמצא. כמו כן, התיק בבית המשפט בעניינו אף הוא טרם נמצא. משכך טוען כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר בשל חובה מן הצדק משלא הוכח כי אכן קיבל את פסק הדין וכתב התביעה שעל בסיסו נשען.

עוד הוסיף, כי לטענתו יש לו הגנה טובה נגד התביעה שכן כאמור "אין לו כל חוב כלפי המשיב. לפיכך, סיכויי דחייתה תביעה כנגד המבקש הינם טובים ואף מטעם זה מבוקש לבטל את פסק הדין שניתן". הוא לא הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במועד הואיל והוא מועט באמצעים כלכליים ולכן נדרש לקבלת סיוע משפטי מהמדינה בהגשת הבקשה, אשר התעכב שלא באשמתו.

מנגד, המשיב מבקש לדחות את הבקשה. מדובר בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המבקש לפני כ-20 שנה. המבקש לא פעל במשך 20 שנה וכעת מנסה להטיל את חובת ההוכחה על המשיב. עיון בתיק ההוצאה לפועל מעלה כי האזהרה נמסרה לחייב במסירה מלאה. הכתובת המוצהרת על ידי המבקש היא הכתובת המעודכנת אצל המשיב ואף הכתובת המעודכנת בלשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, בוצעו במסגרת תיק ההוצאה לפועל עיקולים שונים כגון עיקולי מדיה ורכב וכן הוטל עיקול על נכס המקרקעין שברשות המבקש. בשנת 2013 הוטלו על המבקש הגבלות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לבקשת המשיב. המבקש בחר להתעלם מחובו כפי שבחר להתעלם מחובותיו הנוספים אשר עומדים על סך של כ-12 אלף שקלים.

המבקש הוסיף בכתב תשובתו, כי הגם שבתדפיס ההוצאה לפועל מצוין כי האזהרה בתיק נמסרה לכאורה למבקש, הרי שהמשיב לא הציג אישור מסירה כלשהו שחייב להימצא ברשותו או בתיק בהינתן שהוא עדיין פתוח. בעניין זה טען המשיב, "אם לא הייתה מסירה אז היה נרשם שלא היה מסירה מלאה" (שורה 2-3, עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). כמו כן טען, כי אין להסתמך על התדפיס שיכול והמידע המצוי בו שגוי משמדובר בבקשת ביצוע שעניינה בקשת זוכה ולא חייב. טענות המשיב לפיהן ננקטו בתיק ההוצאה לפועל הליכי ביצוע למיניהם לרבות עיקולים אינן מעלות או מורידות לעניין ידיעתו של המבקש על קיומו של התיק, הואיל ולמעשה ננקטו נגדו הליכי סרק אשר לא שינו את מצבו, שכן, למבקש אין כלי רכב ואין לו חשבונות בבנקים בהם בוצעו העיקולים. עם זאת, אישר המבקש, במענה לשאלת המשיב כיצד נרשם עיקול אם לא היו אלה חשבונותיו, כי חשבונות אלה היו קיימים אותה עת אך לא פעילים, ולכן הם אף לא הובאו לידיעתו. בנוגע לנכס המקרקעין, מדובר בנכס שנמצא בחברה משכנת וברגע שנעשה עיקול לחברה שבפירוק, אין הדבר מובא לידיעתו. הוא שב והדגיש כי במסגרת בקשתו מיום 18.7.16 למתן צו חיוב בתשלומים בתיק ההוצאה לפועל המתייחס לפסק דין בתיק זה, נודע לו על תיק הוצאה לפועל נוסף אליו לא היה מודע ובקשה דומה הוגשה ביחס אליו.