תא"ק 24729-06-12 אושמי נ' א.ג. שיקום בית לחיים בע"מ ואח'

התיק ובמסגרתו הבקשה לפסיקת הוצאות, הועבר לדיון בפניי בשל שינוי בסדרי העבודה.

1.הנתבעים, בין בעצמם ובין כערבים שכרו עוד בשנת 2004 מאת התובעת בית מגורים לצורך הסדרת מגורים לחוסים. ניהול מגורי החוסים נעשה באמצעות הנתבעת 1, שהנתבע 2 הוא מנהלה.

בפועל נחתמו חוזי שכירות ישירות בין החוסים לבין התובעת, שעה שהנתבעת 1 ערבה להתחייבות החוסים על-פי אותם חוזים.

2.ביום 13/6/12 הגישה התובעת תביעת פינוי וסילוק יד נגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר. לטענתה הפרו הנתבעים את ההסכם שבין הצדדים - הפרה שבאה לביטוי באי מימוש האופציה להארכת השכירות במועד ואי מילוי החובה לאחזקה תקינה של המושכר.

בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת 1 כי אין למעשה יריבות בינה ובין התובעת, מאחר שהסכמי השכירות נחתמו בין החוסים לבין התובעת, כך שכל דרישת פינוי צריך שתהא מול החוסים עצמם; וכי כל נגיעת הנתבעת 1 הוא בערבותה לקיום הסכמי השכירות.

לעניין תחזוקת המושכר חלוקים הצדדים על מי חל הנטל לתיקון הליקויים במושכר וזאת בכפוף להכרעה בשאלה אם מדובר בבלאי רגיל וטבעי משימוש שוטף במתקני המושכר או שמא מדובר בחבלה ו/או תחזוקה ירודה שהיא באחריות הנתבעים.

3.בסופו של דבר לא התקיים דיון בבית המשפט בבקשת הנתבעים ליתן להם רשות להתגונן, וזאת מאחר שקודם למועד הדיון הוסכם בין הצדדים על דחיית מועד הפינוי והנכס אכן פונה ביום 29/1/14.

בנסיבות אלה התייתרה למעשה התובענה שהוגשה, והצדדים טוענים בפניי לעניין פסיקת הוצאות ההליך בלבד.

4.הנתבעים עותרים לפסוק הוצאות לטובתם משלטענתם, לא היה מקום להגיש תביעת הפינוי מלכתחילה נגדם בהעדר יריבות. לאחר מכן הוסיפו בקשה ולפיה יש מקום למחוק את התובענה משבוצע הפינוי בפועל.

התובעת טענה כי אין מקום בשלב זה לפסוק הוצאות למי מהצדדים וכי יש להותיר את שאלת ההוצאות לתביעה שתוגש, ככל שתוגש על-ידי מי מהצדדים, לגבי הסעדים הכספיים הנובעים מהפרת תנאי ההסכם.

דיון ומסקנות:

5.הנתבעים מעלים 3 טענות עיקריות שיש בהן לטענתם כדי לזכות אותם בהוצאות ההליך: האחת, לפיה לא היה מקום להגיש התובענה נגדם מלכתחילה בשל העדר יריבות; השניה, לפיה לא היתה כל הפרה של ההסכם מטעם הנתבעים, כך שלמעשה לא היתה עילת פינוי; השלישית, כי היה מקום למחוק ההליך לאחר שבוצע הפינוי בפועל.

6.ביום 28/5/14 החליטה הרשמת הבכירה ארבל-אסל כי היא דוחה את בקשת הנתבעים למחיקת התובענה על הסף בהעדר יריבות. על החלטה זו לא הגישו הנתבעים בקשת רשות ערעור, וזאת למרות שעמדה להם הזכות לעשות כן בסמוך למועד מתן ההחלטה.