תא"ק 23936-12-14

מבוא

בפני בקשה למתן רשות להתגונן נגד תביעה כספית מכוח ערבות בסדר דין מקוצר על סך של 3,339,481 ₪ (להלן: "הבקשה").

על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה 1 עוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק סיגריות ומוצרי טבק נלווים ומפיצה את מוצריה בכל רחבי הארץ באמצעות מפיצים שחתמו על הסכמי הפצה. המבקש הוא בעליה ומנהלה היחיד של חברת ש.ז. סיגריות בע"מ (להלן: "החברה") שהינה חברה העוסקת בהפצת מוצרי המשיבה 1 על פי הסכם הפצה שחתמה עם המשיבה 1 בשנת 1995. המבקש חתם כלפי המשיבה 1 על כתב ערבות אוטונומית לפיו עליו לשלם למשיבות תוך 7 ימים מיום דרישה בכתב שלהן כלפי החברה כל סכום שהן תדרושנה מהחברה בלא שיהא על המשיבות לבסס דרישתן או להוכיחה, או לדרוש תחילה מהחברה למלא את חיוביה. נשלחו מכתבים אל החברה ואל המבקש אולם החוב לא נפרע. לחברה חוב בסך של 3,339,481 ₪ למשיבות.

מכאן התביעה נגד המבקש מכוח כתב הערבות.

תמצית טענות המבקש בבקשה

המבקש הגיש בקשה נתמכת בתצהיר (להלן: "התצהיר הראשון"). מדובר בסכסוך בין המבקש והחברה שבבעלותו לבין המשיבות. עסקינן במערכת יחסים בין יצרן המספק סחורה לבין חברה שהפיצה את הסחורה בבלעדיות באזור מוגדר במשך כ- 20 שנה. התביעה מתעלמת מכוונת המשיבות, מתמונת המציאות השלמה וממערכת היחסים שהייתה בפועל במשך שנים רבות בין הצדדים. החוב המוכחש, מורכב בין היתר מריביות רצחניות שנגבו מהחברה בעל כורחה וחושב תוך התעלמות מהעובדה שהמשיבות השתלטו שלא כדין על קו הפצה בלעדי שבבעלות החברה. קו ההפצה שווה מיליוני ₪ ושוויו עולה בהרבה על כל החוב הנטען. המסמך שהגדיר את ההסכם בין הצדדים הוא הסכם הפצה בלעדי מיום 25.6.95 (להלן: "הסכם ההפצה הבלעדי"). המשיבות ניהלו מו"מ בחוסר תום לב תוך הולכת המבקש שולל והפרת הסכם ההפצה הבלעדי במטרה להשתלט על מערך ההפצה של החברה בלא תמורה. המשיבות הפרו את הסכם ההפצה הבלעדי בצורה גסה, מנעו מהחברה למצוא קונים ולבסוף השתלטו על קו ההפצה הבלעדי חינם אין כסף. ספרי החשבונות של המשיבות אינם מציגים נאמנה את ההתחשבנות הכספית בין הצדדים ומתעלמים לחלוטין מכספים שהמשיבות חייבות לחברה, המגובים במסמכים ובראיות המצויים בידי המבקש. המשיבות הפרו את הסכם ההפצה ומונעות מהמבקש גיבושו של הסכם רכישה, כזה אשר יחייב את המשיבות להשוות מחיר או לוותר על קו ההפצה הבלעדי. מערך ההפצה שנגזל מהחברה היה נפגע באופן חמור אילולא שיתוף הפעולה של המבקש שלמרות הסתייגותו מהשתלטות המשיבות על קו ההפצה שבבעלתו נענה לבקשת המשיבות והעביר לידן מסופונים שאפשרו למשיבות להמשיך ולנהל את קו ההפצה באופן תקין ורציף, וזאת כאשר הוצג לפניו מצג שווא לפיו המשיבות מעוניינות לנהל עמו מו"מ ענייני. המשיבות אינן זכאיות לקבל את הסעדים בתביעתן גם בשל האמור בסעיף 5(ג) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות"). לו היה המבקש יודע שהמשיבות ינשלו את החברה מהבעלות בקו ההפצה, תוך חיוב החברה באופן מכוון בריביות רצחניות ואי מתן אשראי לצורך רכישת סחורה רווחית, ברי, כי לא היה חותם על כתב הערבות (להלן: "כתב הערבות"). כן נטענה טענת קיזוז בגין שווי הזכויות בקו ההפצה ובאשר להכנסות מקו ההפצה מיום שהשתלטו המשיבות שלא כדין על קו ההפצה. לטענת המבקש, בחצי השנה האחרונה הוא איתר רוכש לעסק שהיה מוכן לשלם עבור קו ההפצה סך של קרוב ל – 3,000,000 ₪ ולטענתו בתצהירו שווי קו ההפצה 4,000,000 ₪. כמו כן, הרווח החודשי מקו ההפצה עומד על סך של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת המבקש בתצהירו, ההסכם מיום 23.10.14 על פיו המבקש ימכור למשיבות את העסק עם קו ההפצה כנגד אותם חובות היה חד צדדי וכפוי וגם בו לא עמדו המשיבות.

בהמשך, הגיש המבקש בקשה לצירוף תצהיר משלים לתמיכה בבקשה בטענה כי בדיון שהתקיים עלתה טענה כי לא התייחס בתצהירו המקורי לנסיבות חתימתו על כתב הערבות. על כן, המבקש ביקש, לשם הזהירות בלבד ולמען הסדר הטוב, להגיש תצהיר משלים המתייחס לנסיבות חתימתו על כתב הערבות. בתצהירו המשלים טען, בין היתר, כי חתם על כתב הערבות נוכח הבטחת נציג המשיבות, מר בנבנישתי למיטב זכרונו, כי מדובר בעניין פורמלי בלבד וכי לא יעשה בו שימוש (להלן: "התצהיר המשלים").

תמצית טענות המבקש בסיכומיו