תא"ק 23919-10-14 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' נסר אלדין

כנגד הנתבע הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 150,272 ₪ בגין ערבותו לחובם של החייבים העיקריים לנתבע עד לסך של 71,100 ₪ (קרן). בבקשה למתן רשות להתגונן ולמחיקת כותרת טען המבקש כי כתב התביעה לא מפורט ולא ברור כיצד הגיע המשיב לסכום התביעה. לטענתו, לא מדובר

בסכום קצוב שיש עליו ראיה בכתב. המשיב לא צירף לכתב התביעה מסמכים מהותיים כמפורט בסעיף 2 לבקשה ודבר הפוגע ביכולתו של המבקש להתגונן. המשיב לא צירף אישור מיצוי הליכים כנגד החייבים העיקריים. וכי הוא ערב להלוואה שניתנה ללווים עד לסך של 71,100 ₪ ולא למשיכות יתר מחשבון העו"ש שלהם. המשיב לא הודיע למבקש כי הלווים אינם עומדים בתשלומים החודשיים של ההלוואה כפי שמתחייב מהוראות סעיף 26 לחוק הערבות. עוד טען כי המשיב לא נתן לו הזדמנות סבירה לעיין בכתב הערבות ו/או להתייעץ עם גורס כלשהו לפני החתימה על כתב הערבות ולא הסביר לו פרטים מהותיים אודות הערבות לרבות עניין הריביות ו/או החיוב בתשלומים נוספים מעבר לסכום ההלוואה, וכל אשר הוסבר לו הוא שהוא חותם כערב להלוואה ע"ס 71,100 ₪ לתקופה של 7 שנים. וכי היה על המשיב לגלות למבקש את "העבר" הבנקאי של הלווים בטרם החתים אותו על כתב הערבות.

בתגובה טען המשיב כי ביום 15.1.10 המבקש חתם ערבות להלוואתם של החייבים העיקריים עד לסכום של 71,100 ₪. ביום 6.8.09 נשלח למבקש מכתב ובו צוין כי החייבים העיקריים צברו יתרות

חוב להלוואה לה המבקש ערב. ביום 4.8.10 נשלח למבקש מכתב בדואר רשום ובו צוין כי הוגשה נגד

החייבים העיקריים תביעה לביהמ"ש השלום, ע"ס 73,311 ש"ח כאשר מתוך סכום זה ערבות המבקש הינה בסך של 71,000 ₪ וכי הוא רשאי להצטרף להליך. נגד החייבים העיקריים ניתן פס"ד ביום 22.12.10 ונפתח תיק הוצל"פ נגדם. המשיב נקט בהליכי הוצל"פ כנגד החייבים העיקריים בתיק ההוצל"פ ולכןלאחר שמוצו כל הליכי הגבייה נגדם הוגשה נגד המבקש בקשה למיצוי הליכים ביום 28.2.13. ביום 4.3.13 ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ ובה צוין כי על המבקש בהיותו ערב, לתת את תגובתו לבקשת המיצוי ההליכים . ביום 2.4.13 המבקש הגיב לבקשת המשיב והזוכה השיב לתגובת המבקש ביום 3.6.13. ביום 13.6.13 ניתנה החלטת כבוד הרשם ולפיה התקבלה בקשת המשיב למיצוי הליכים כנגד המבקש. לפיכך ביום 19.10.14 הוגשה תביעה הנוכחית נגד המבקש. התביעה שהוגשה על דרך סדר דין מקוצר אשר כללה בחובה הסכם הלוואה שהינו חוזה או התחייבות מפורשת שיש עליו ראיות בכתב, אשר עליו חתום המבקש בעצמו. וכי המסמכים אותם מבקש המבקש בבקשתו אינם רלוונטיים וכי כל המסמכים הרלוונטיים צורפו לכתב התגובה. החייבים העיקריים לא עמדו בתשלום ההלוואה והמשיב חייב את המבקש בסכומים הקשורים בערבותו בצירוף הריבית המוסכמת בהסכם הערבות. למבקש נשלח מכתב ביום 6.8.09 , אשר התריע בפניו אודות יתרות חוב ההלוואה וביום 4.8.10 שלח המשיב מכתב למבקש ובו התריע בו כי ביום 13.7.10 הוגשה תביעה נגד החייבים העיקריים ע"ס 73,311 ₪ כאשר מתוך זה ערבות המבקש הינה בסך של 71,000 ₪. כן טען המשיב כי המבקש חתם בעצמו על ההלוואה ללא לחץ או השפעה מצד המשיב והוא ידע על תוכן ומהות המסמך עליו הוא חתם.

בדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ המבקש וטען כי התביעה אינה מפרטת מה מסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה לה ערב המבקש, וכי החוב נשוא כתב התביעה מבוסס על חובם של החייבים העיקריים בהתאם לפסק הדין שניתן נגדם משנת 2010 כאשר הערב לא ערב למשיכות יתר ולחובות בחשבון העו"ש.

ב"כ המשיב טען מנגד כי למבקש נשלח מכתב להצטרף להליך נגד החייבים העיקריים ושם פורט סכום חובו, כך גם נעשה במסגרת הבקשה למיצוי הליכים וכי מדובר בהלוואה שנלקחה בשנת 2009 ולא שולם בה דבר.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

בסעיף 5 לכתב התביעה צויין כדלקמן:

"א. ביום 15.1.10 ערב הנתב כלפי התובע לסילוק המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/א שיגיעו או שעשויים להגיע לתובע מאת בני הזוג בגין או בקשר עם הלוואות, משיכות יתר אשראים ושרותים בנקאיים כלשהם, התחייבויות וערבויות מסוגים כלשהם ו/או בקשר עם כל חיוב, התחייבות אחר/ת מכל סוג שהוא של בני הזוג כלפי התובע עד לסך של 71,00 ₪ הכל כמפורט בכתב הערבות המצ"ב כחלק בלתי נפרד מתביעה זו". בסעיף 9 לכתב התביעה צויין כי בני הזוג משכו מחשבונם סכומים העולים על פיקדונותיהם ויצרו יתרת חובה בסך של 150,272 ₪, מתוך סכום זה חייב הנתבע לשלם 73,156 ₪ (אם כי נראה כי נפלה השמטה טכנית בלשון לשון סעיף 9 לכתב התביעה).