תא"ק 23848-06-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' חצרוני ואח'

זו בקשת רשות להגן בתביעה כספית ע"ס 706,807 ₪ , שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר ובגין יתרת חוב על פי ספריו .

לטענת המשיב (להלן: "הבנק") ז. חצרוני ובניו בע"מ (להלן: "החברה") ניהלה אצלו, בסניף 112, ח-ן מס' 150888.

הנתבעים 1-3 , בעלי המניות בחברה בחלקים שווים, חתמו על כתב ערבות מתמדת, בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חובות והתחייבות החברה כלפי הבנק .

הנתבעת 4, אשתו של הנתבע 1, (להלן: "המבקשת") חתמה ביום 25.8.03 על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום, לפיו ערבה לחובת והתחייבויות החברה כלפי הבנק, עד לסכום של 800,000 ₪, כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן כמפורט בתנאי הערבות. בהתאם להסכמים שנחתמו, העמיד הבנק לחברה, מעת לעת ,עפ"י בקשתה, אשראיים בחשבונה.

נטען כי עפ"י ספרי הבנק הצטברה יתרת חוב בחשבון החברה, בסכום שנתבע.

נשלחו מכתבי דרישה להסדרת החוב אולם החוב לא הוסדר.

ביום 7.11.13 ניתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה, הליך שהסתיים ביום 14.4.14 ללא הסדר נושים, ביום 30.4.17 הוגשה בקשה לפירוק החברה, וביום 1.5.14 ניתן צו לפיו מונו לחברה מפרקים זמניים.

ביחס לנתבעים 1 – 3, ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה.

המבקשת הגישה בקשת רשות להגן. מאשרת חתימתה על כתב הערבות המוגבלת בסכום, ואולם לטענתה מעולם לא חתמה על ערבות לכלל חובות החברה, אלא חתמה על ערבות להחזר הלוואה ספציפית בלבד, על סך 800,000 ₪ - גובה הערבות, כאשר מדובר בהלוואה אשר נפרעה לפני שנים רבות. לטענתה, כנגד העמדת הלוואה ספציפית לחברה בסך כולל של 800,000 ₪, חתמה המבקשת על כתב ערבות להלוואה ספציפית וכן שיעבוד נכס מקרקעין בבעלות ה"ה חצרוני עופרה ויובל.

לטענת המבקשת, ולאחר פגישה שהתקיימה בין הצדדים, הונפק מסמך במסגרתו פרטו בסעיף 4, אופן העמדת ההלוואה (נספח 3 לתצהיר). לטענתה, מעיון בנספח 2- דף חשבון, ההלוואה פוצלה לשניים האחת ע"ס 500,000 ₪ והשניה ע"ס 300,000 ₪ ושנפרעו במלואן עוד בשנת 2007, וכפי שפורט בסעיף 10 לתצהירה. לטענתה, ביום 10.12.07, שלח הבנק לחברה מכתב כוונות, במסגרתו פורט כי במידה ויועבר סך של 165,000 ₪, עד מועד מסוים, יוסר השעבוד על הנכס שנרשם לטובת הבנק. הסכום הועבר, השעבוד על הנכס שהיווה בטוחה לפירעון ההלוואה הוסר, אולם הבנק נמנע מלהסיר את ערבות המבקשת, וזאת בניגוד להסכמות בינה ובין הבנק. עוד טוענת כי הבנק לא פנה אליה במכתבים/הודעות אודות החוב הנערב, וכי המשיב פעל בניגוד לכללי הבנקאות והחובות המוטלים עליו בדין, ובנוסף טענה להעדר מסמכים המפרטים את החוב. טענה להתיישנות, באשר התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים מהמועד בו נחתמה הערבות הנטענת, וכאשר ההלוואה נשוא הערבות הספציפית נפרעה לפני למעלה מ-7 שנים.

בדיון נחקרה המבקשת על תצהירה וחזרה על טענתה שהוסבר לה שחותמת ערבות על הלוואה ספציפית. אישרה כי עבדה לסירוגין בחברה, ושאת האותיות הקטנות בערבות לא קראה, ולא הוסבר לה בענין. המבקשת אישרה כי חתמה על הודעה לערב, ועל תוספת לערבות מיום 25.8.2003 ושסומנו ת/1 ו-ת/2 וחזרה על הטענה כי מדובר בערבות להלוואה ספציפית, למרות שמנוגדת לאותם מסמכים, וכן ציינה שלא קיבלה שום הודעה או מכתב מן הבנק בעניין הערבות.