תא"ק 23762-11-14 גאבר נ' שלמה א אנגל בע"מ

רקע כללי בתמצית

1.בראשית הגיש התובע בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה בגין התובענה על סך של כ-11.5 מיליון ₪ אשר הוגשה כנגד הנתבעת. לחלופין נתבקש ביהמ"ש לדחות את תשלום האגרה לשלב סיום ההליכים בתיק ולחלופי חילופין נתבקש ביהמ"ש להתיר לתובע לשלם את אגרת המשפט בתשלומים חודשיים על סך 1,000 ₪ לכל היותר.

2.בהמשך במסגרת תשובתו של התובע (על פי ההחלטה מיום 8.1.15) הבהיר הוא כי אין המדובר יותר בבקשה לפטור מלא מתשלום אגרה אלא רק בבקשה להקטנת סכום האגרה או תשלומה בשיעורים (ר' גם תשובת התובע לתגובת הפרקליטות).

3.בבקשתו לפטור מתשלום אגרה טען התובע, בין היתר, כי המדובר בתובענה בסדר דין מקוצר שעניינה הפרות בוטות של כתב התחייבות בלתי חוזר באופן שנגרם לו חסרון כיס. הנתבעת נמנעת מלקיים התחייבויותיה כלפיו על פי הסכמים ברורים. לטענת התובע, הומחו לו זכויות קניין של חברת "שובל" ב-754 תיקי גביה של הנתבעת, כאשר הסכום לגבייה בתיקים אלו עמד על למעלה מ-11 מיליון ₪, התובע השקיע בתיקים הנ"ל למעלה ממיליון ₪ ואלה יצרו אצלו תזרים מזומנים חיובי תוך הבטחה כי יקבל את הסכומים עליהם התחייבה הנתבעת על פי נספח א' לכתב התביעה – הוראה בלתי חוזרת.

4.לטענת התובע, ביום בהיר אחד החליטה נתבעת ליטול ולקחת לידיה בחזרה את כל תיקי הגביה והיא גזלה ממנו את זכויותיו בתיקים ובמיוחד את השקעתו בתיקים אלו ואת שכרו ואיתם את התמורה המתחייבת על פי ההוראה הבלתי חוזרת, ובכך גרמה לו לחסרון כיס ופגעה בעתידו האישי והמקצועי.

5.בפרק ב' לבקשה הנתמכת בתצהירו של התובע מיום 11.11.14 פירט התובע את מצבו הכלכלי הקשה. לדבריו הוא דחה את מועד הגשת התביעה עד שיוכל לגייס את הסכום הנדרש לתשלום אגרה, ניסה במשך שנים להרים את נטל תשלום האגרה אך משלא הצליח ומחשש להתיישנות לא נותר לו אלא להגיש את התביעה יחד עם הבקשה לפטור מתשלום אגרה.

התובע טוען כי נקלע למצב של מוגבל חמור ע"י בנק ישראל, חשבונותיו נסגרו ונפתחו נגדו תיקי הוצל"פ כמפורט בסעיף 12 לבקשה. מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו תשלום האגרה. הכנסתו החודשית הממוצעת כיום הינה 6,000 ₪ ברוטו לפני מס (ר' נספח ג'). אין לו כיום חשבונות בנק כל שהם, רכבו מעוקל וכך אף הקטנוע בו הוא עושה שימוש.

6.היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לבקשה לפטור מתשלום אגרה, לטענתו הבקשה אינה עומדת בדרישות שנקבעו בחקיקה ובפסיקה, המבקש נמנע מלספק אסמכתאות בדבר מקורות הכנסתו כאיש עסקים, רכוש בת זוגו ופרטים אודות נכסים המשמשים אותו למגוריו או למשרדו, ואף נמנע מלספק אסמכתאות התומכות בהעדר יכולתו.

לשיטת היועמ"ש, נטל ההוכחה בדבר העדר יכולת כלכלית מוטל על התובע ועליו לפרוס תשתית ראייתית מתאימה ולהציג מסמכים המוכיחים בצורה מיטבית את טענת העדר יכולת התשלום באופן היעיל ביותר, כמו למשל פירוט מקום מגורים, תדפיס כרטיסי חיוב, תצהיר בדבר ניסיונות המבקש לגייס הלוואות ותדפיס בדבר הוצאות אחזקת הבית.