תא"ק 23593-04-15 אלקטרו בן 2009 בע"מ נ' י.ברדה בניה, פיתוח ותשתיות בע"מ

התובעת הגישה כתב תביעה על סך כ-175 אלף ₪, בטענה כי הינה זכאית לתשלום בגין עבודות שביצעה עבור הנתבעת.

במקביל, הגישה התובעת בקשה להטלת עיקולים זמניים על כסף המגיע לנתבעת מבנקים ומחברת פיקה תשתיות – עבודות פיתוח בע"מ (להלן: "פיקה"). הבקשה נדחתה (החלטה מיום 16.4.15), ולאחר שתוקנה והוגשה בשנית, הוטלו העיקולים הזמניים ביום 3.5.15.

הנתבעת עתרה להורות על ביטול העיקולים הזמניים שהוטלו, ודיון בבקשה זו התקיים בפני ביום 25.5.15. בדיון הוסכם כי יבוטלו העיקולים – למעט זה שהוטל אצל פיקה, ולגביו תתבקש החלטת בית המשפט.

באותו מועד עתרה גם הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, נוכח הודאת התובעת (לעמדת הנתבעת) בקיומה של "מצוקה כלכלית אמיתית" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 30).

התובעת ביקשה להגיב לאחר הדיון וטענה בתגובתה כי הלכה היא שאין בית המשפט "מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (ס' 3 לתגובה מיום 31.5.15). לטענת התובעת, הבקשה לחיוב בערובה נגועה בחוסר נקיון כפיים של הנתבעת – וכי גם אם מצבה הכלכלי של התובעת התערער עקב התנהלות הנתבעת, אין בכך כדי לשלול את אפשרותה לשלם הוצאות לנתבעת, לו ייפסקו (ס' 16 לתגובה). משלא שכנעה הנתבעת את בית המשפט כי מדובר בתביעת סרק, אין להורות על חיוב בהפקדת ערובה.

הנתבעת בתשובתה (מיום 3.6.15) ביקשה להזכיר כי ביחס לחברה תובעת, הכלל הוא חיוב בערובה והחריג הוא הפטור מהפקדתה וכי הנטל להוכיח כי הנסיבות מצדיקות מתן פטור מוטל על כתפי התובעת.

דיון

ביטול העיקול הזמני

משהוגשה בקשה לביטול העיקול הזמני היא תידון כאילו לא ניתן צו העיקול הזמני ועול ההוכחה בנחיצותו של העיקול מוטל על התובעת (ור' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11 (2013) – עמ' 987 והפסיקה המאוזכרת שם).

את הבקשה להטלת העיקול הזמני תמכה התובעת בטענות הבאות:

א. הנתבעת הינה חברה צעירה בסיכון גבוה, ועל פי דו"חות רשם החברות ו-BDI ישנו מידע התרעתי שלילי בעקבות אי תשלום לספקים ולאחרים.

ב. כל נכסי הנתבעת משועבדים.

ג. במשך שנה לא שילמה הנתבעת את חובה, ומכך שאינה מתכוונת לפרוע אותו.

ד. חברה נוספת תבעה את הנתבעת שלא כיבדה שיק של 25,000 ₪.