תא"ק 23472-06-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' סח'ניני ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן ובקשה להעברת מקום הדיון לנצרת

1.לאור האמור בסעיף 1 של החלטת הביניים מיום 21/10/14 וכיוון שאני סבור שיש לקבל את הבקשה להעברת מקום הדיון, תתייחס החלטתי זו רק לבקשה להעברת מקום הדיון ולא לבקשת הרשות להתגונן.

2.ביום 12/6/14 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעת יתרה בסך של 407,561 ₪ בגין יתרת חוב הלוואה מיום 6/6/06 על סך 672,761 ₪ אשר נתן התובע לנתבעים והיתה מובטחת במשכון על נכס מקרקעין בנצרת עלית, אותו רכשו הנתבעים מחנן מאירסון. התביעה הוגשה לאחר שנכס המקרקעין נמכר בתיק משכון בהוצאה לפועל ביום 1/4/12 תמורת 1,010,000 ₪.

3.במסגרת ההליך שלפניי לא נסתרה טענת הנתבעים לפיה הנתבעים מתגוררים בנצרת עלית וסניף הבנק בו קיבלו את ההלוואה נמצא בנצרת.

4.התביעה הוגשה בבית משפט השלום בחיפה על בסיס סעיף 21 להסכם ההלוואה , הקובע כי מקום השיפוט יהיה אך ורק בכל עיר במדינת ישראל שבה פועל בית משפט מחוזי וזאת על פי בחירת הבנק בלבד ולא בכל מקום אחר.

5.הנתבעים טוענים כי סעיף זה בהסכם ההלוואה הוא תניה מקפחת שכן כל האלמנטים האופפים את התביעה, מצויים בנצרת.

6.ב"כ התובע טוען כי די בכך שבחיפה מצוי בית משפט מחוזי כדי להקנות סמכות מקומית לבית משפט השלום בחיפה, לפי בחירת הבנק התובע.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין הסמכות המקומית, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להתקבל שכן התנייה המצויה בהסכם ההלוואה , עליה מתבסס ב"כ התובע, היא תנייה מקפחת.

8.סעיף 4 (9) לחוק החוזים האחידים קובע חזקה לפיה התנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט בו יתברר הסכסוך, ייחשב כתנאי מקפח. על פי פסיקת בית המשפט העליון משמעות הוראה זו הינה כי כל תניית שיפוט חזקה שהיא מקפחת.