תא"ק 23287-08-15 צ'ודל נ' צטרי

לפניי בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", ולחלופין – בקשת רשות להתגונן מפני התביעה. סכום התביעה – 54,300 ₪.

על עובדות היסוד, אין מחלוקת בין הצדדים: המשיבה והמבקשת שתיהן אזרחיות נפאל המתגוררות בארץ מתוקף אשרת עבודה. המשיבה הלוותה למבקשת סכום כסף, ואותו היא תובעת ממנה בגדרי ההליך שלפניי.

המבקשת טוענת, כי סכום ההלוואה לא היה 62,300 ₪, כטענת המשיבה, כי אם 48,000 ₪ בלבד, וכי השיבה את הסכום במלואו, ואף יותר ממנו, לידיה המשיבה.

אין מחלוקת, כי ביום 19.1.2015 הגיעו המבקשת והמשיבה לשגרירות נפאל, וערכו ביניהן הסכם, בשפה הנפאלית (שתרגומו הנאמן לאנגלית הוא הראיה שבכתב עליה מתבססת התביעה) (להלן: "ההסכם"), שלפיו מודה המבקשת בחוב של 62,300 ₪, ומתחייבת לסלקו בתשלומים שנקבעו בהסכם. עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבקשת שילמה שני תשלומים בני 4,000 ₪ לאחר מועד ההסכם.

המבקשת טוענת, כאמור, כי חובה למשיבה עמד על 48,000 ₪ בלבד, והיא גורסת כי שילמה סכום זה במועדים ובאופנים שפירטה בטבלה שערכה. המבקשת אינה מכחישה כי חתמה על ההסכם (ויוער, כי על פי הטבלה המופיעה בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, רוב התשלומים הנטענים בוצעו לפני מועד חתימת ההסכם), אך טענה כי הדבר נעשה בתנאים של לחץ וכפייה.

לאחר ששמעתי את עדותה של המבקשת ועיינתי בחומר שבתיק, נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת הרשות להתגונן, אולם להתנותה בהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט.

כידוע, השימוש בסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 210 לתקנות סד"א ייעשה כאשר ההגנה היא "ספק הגנת בדים", קרי – כאשר החלופה לחיוב בהפקדה היא דחיית בקשת הרשות להתגונן, וסגירת שערי בית המשפט לפני המבקשת. אני סבור כי בענייננו, מדובר במקרה שהוא מקרה מובהק של "ספק הגנת בדים" כזו.

ראשית לעניין הבקשה למחיקת הכותרת – בקשה זו אינה מבוססת, ויש לדחותה. המסמך עליו מבוססת התביעה נערך בשפתן של בעלות הדין; המבקשת לא הכחישה את תוכנו ולא העלתה כל טענה של ממש נגד חתימתה עליו. אין גם מחלוקת כי התרגום שהוגש לאנגלית – הוא תרגום מהימן ונכון. אין ספק שההסכם מבסס קיומו של חוב לכאורה לסכום קצוב, ועל כן התביעה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר.

לעניין טענות ההגנה – הטענה שלפיה פרעה המבקשת את החוב במלואו, או הטענות לעניין היקף החוב – נסתרות בהסכם עצמו, בלשונו המפורשת. אמנם, כשמדובר בהליך בסדר דין מקוצר, ובשלב מתן הרשות להתגונן, רשאי בעל דין להעלות גם טענות בעל פה הסותרות מסמך בכתב, אולם ברי כי קיומו של ההסכם מציב רף גבוה מאוד לפני המבקשת, אשר הופך את הגנתה לקלושה ודחוקה עד מאוד.

לעניין נסיבות החתימה – הטענות לחתימה על המסמך מתוך מצוקה, לחץ וכפייה – הן טענות אשר סיכוייהן להתקבל אינם גבוהים: ההסכם נחתם בשגרירות נפאל, מולדתן של בעלות הדין, ובנוכחות עובד המחלקה הקונסולארית. כלומר: ההסכם נחתם בטריטוריה שהיא "המגרש הביתה" גם של המבקשת. ככל שחשה עצמה מאוימת או מפוחדת – יכלה לפנות ללא קושי לאנשי הנציגות הקונסולרית, אשר תפקידם לסייע לה ולחלצה ממצוקה. לא כך נעשה. על כן, אף שקיים סיכוי שהמבקשת תצליח להוכיח את טענתה כי ההסכם נחתם בתנאים של לחץ וכפייה, הרי נסיבות חתימת ההסכם הופכות את סיכוייה של טענת הגנה מעין זו להתקבל לקלושים ביותר.