תא"ק 22838-01-15

1.לפניי בקשת רשות להתגונן. התובע, בנק דיסקונט, הגיש תביעה כספית נגד הנתבע (המבקש) בגין אי עמידתו בתנאי החזר הלוואה שהועמדה לו לצורך רכישת רכב.

2.לטענת המבקש בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר שצורף לה, ההלוואה ניתנה במסגרת עסקה לרכישת כלי רכב מחבר ילדות של המבקש, אשר בבעלותו חברה לייבוא ולמכירת כלי רכב (להלן: רוזנטל). לטענת המבקש, רוזנטל שכנע אותו לרכוש רכב והפנה אותו לבנק דיסקונט (לפקיד מסוים), שם התבקש לחתום על מסמכי הלוואה. לטענת המבקש, בין התובע לבין רוזנטל היה נוהל קבוע למתן הלוואה דומה לצורך רכישת רכב. המבקש אף רמז בבקשת הרשות להתגונן כי ייתכן שהייתה קנוניה בין אותו פקיד בנק לבין רוזנטל. מכל מקום, בהתאם להוראותיו של רוזנטל חתם המבקש על ההלוואה. לטענתו, לא נמסר לידיו עותק של הסכם ההלוואה. המבקש טען כי פקיד הבנק הציג בפניו מצג לפיו העברת כספי ההלוואה לרוזנטל לא תתבצע לפני שהרכב יגיע לישראל והתובע יטיל עליו שיעבוד. לטענת הנתבע, מצג זה בא לידי ביטוי גם בהסכם ההלוואה – אשר כאמור לא נמסר לו, אך עותק של הלוואה זהה נמסר לחבריו, שנפלו אף הם קרבן לאותה מזימה. בהסכם ההלוואה שצורף לבקשה נכתב כי העברת כספי ההלוואה לרוזנטל כפופה, בין היתר, לקבלת אישור הבנק על העברת הבעלות ברכב על שם הלווה ויצירת שיעבוד לטובת הבנק. טענתו המרכזית של המבקש היא כי בפועל הועברו כספי ההלוואה ישירות לחשבון החברה בבעלות רוזנטל, מבלי שהבנק בדק אם הרכבים הגיעו לישראל ומבלי שנרשמו שיעבודים על כלי הרכב – שמעולם לא הגיעו לישראל. התנהלות זו של התובע מהווה, לפי הטענה, הפרה של חובות הבנק כלפי המבקש והיא עולה גם כדי התרשלות.

3.טענות אלה, ככל שיוכחו, עשויות להקים למבקש הגנה מפני התביעה. כידוע, בשלב של בקשת רשות להתגונן אין בית המשפט בוחן את טיב הראיות, את מהימנות הגרסה או את האפשרות להוכיחה. די בכך שהמבקש יצביע על הגנה אפשרית כדי שתינתן לו רשות להתגונן.

4.לפיכך, על יסוד האמור בתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתנת למבקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה ישמש כתב הגנה.

5.המזכירות מתבקשת להעביר את התיק לעיונה של עו"ד נורית לוי, הממונה על המהו"ת.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.