תא"ק 22409-07-15

בתיק הוגשה תביעה על סך 138,469 ₪, לתשלום חוב נטען בגין דמי חכירה בשני נכסים שחוכרת הנתבעת ובגין התקופה 04/2011 ועד 03/2015.

התביעה הוגשה ביום 12/07/2015, ביום 14/07/2015 הועבר סך 75,000 ₪ וכן סך 64,128 ₪, ובסה"כ 139,128 לב"כ התובעת.

הנתבעת עותרת לדחיית התביעה ולחיוב התובעת בהוצאות, ונוכח העובדה שממועד שנודע לה על הדרישה ב- 08/06/2015, פעלה באופן מיידי והגון להסדרת החוב הנדרש, כאשר היה ברור שמתכוונת לשלמו והמחלוקת האמיתית שבין הצדדים עובר להגשת התביעה הייתה לעניין רכיב שכר טרחה, שנדרש על ידי בא כוח התובעת, ולפני הגשת התביעה בסך של כ- 8,500 ₪, שהנתבעת סירבה לשלם, בטענה שאינו מעוגן בשום דין רלבנטי ואף מנוגד לכללי לשכת עורכי הדין בעניין.

התובעת אישרה את דבר קבלת התשלום לאחר הגשת התביעה, מסכימה למחיקת התביעה, ואולם דורשת לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך. בתמצית התובעת טוענת כי מדובר בחוב קיים כלפי הרשות שנגרמו הוצאות לגבייתו, ולאחר משלוח מכתבים בעניין לכתובת הידועה של הנתבעת, שהתעלמה מן החוב ומן הדרישות בעניין. משהועברה הגבייה לטיפול משרד חיצוני חל חיוב בהוצאות, שסבירות בנסיבות, ובהתחשב בטיפול הנדרש, וכן התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ארכת ימים אחרונה, שניתנה לנתבעת ובמסגרתה לא שולם החוב. דבר שנעשה רק לאחר הגשת התביעה.

בדיון באי כוח הצדדים חוזרים על הטענות בכתב בעניין, וכן טענו קצרות בעל פה.

לאחר עיון בכלל החומר לרבות התכתובות שצורפו לבקשת הנתבעת בעניין, ובקשר לדרישת החוב ובקשת הנתבעת להסדירו, כאשר שני הצדדים התייחסו לתכתובת זו בבקשותיהם שצוינו לעיל, אני סבור שהנתבעת פעלה באופן סביר להסדרת החוב לאחר קבלת הדרישה בעניין. אין מדובר בתיק זה בחייב סרבן או מתעלם מדרישות. אלא מדובר לכל היותר בתקלה שיכולה לקרות, לעניין עדכון כתובת מחד, ומאידך מיצוי בירור כתובת עדכנית, על ידי התובעת, רק בהתגבש חוב עובר להגשת תביעה.

בסד הזמנים שנוצר, דומה שהתובעת יכלה בנסיבות כאן ועל רקע התכתובות בין הצדדים, להמתין עוד מספר ימים עם התביעה. בכל מקרה אין מדובר בתביעה מורכבת במיוחד אלא בתביעה סטנדרטית ובגין חוב דמי חכירה. לא ראיתי גם לקבוע שמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב קיצוני, המצדיק שלילה מוחלטת לשכר ו/או פסיקת הוצאות נגדיות.

לא ראיתי מן הדיון שקמו נסיבות המצדיקות חיוב הנתבעת כאן, בתשלום שכר טרחה של אלפי שקלים, ובטרם הגשת תביעה, יתכן שהיה מקום לחיוב ובסכום העולה על מכתב דרישה סטנדרטי בטרם הגשת תביעה, ואולם העניין אינו דורש הכרעה כאן, באשר תביעה הוגשה בסופו של יום, ונגרם טורח והוצאות בשל כך.

נוכח התכתובות עובר לתביעה, ותשלום החוב מיד לאחר הגשתה, וכאשר כפי שצוין העניין עמד בפני הסדרה, אני סבור שבנסיבות העניין ונוכח סילוק החוב הנתבע, ועל כך אין מחלוקת, יש להורות על דחיית התביעה ובקשר לתקופה נשוא דרישתה, באשר הסכומים שולמו. לעניין ההוצאות יש מקום לפסיקת הוצאות לזכות התובעת, אך ברף הנמוך יותר מדרישותיה המקוריות, ושסכומו נקבע על פי שיקול דעתי ובנסיבות העניין, לסכום של 2,925 ₪ (הכולל מע"מ).

סוף דבר, אני מורה וכאמור לעיל על דחיית התביעה שבפני.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין הוצאות ההליך סך של 2,925 ₪ שישולם בתוך 21 יום מקבלת הנתבעת פסק דין זה, ולא יישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ו, 12 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.