תא"ק 22229-05-16 סגל נ' רוזנטל

לפניי בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר".

 עילת התביעה הינה החזר יתרת הלוואה, שנתן המשיב לחב' תכשיטי כפריס בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: "החברה"), אשר המבקש הינו בעל כרבע ממניותיה וערב באותו שיעור להשבת ההלוואה, על פי מסמך חתום על ידו וע"י מר גרינהולץ מיום 27/11/14 (נספח 1 לכתב התביעה).

התובע שלח מכתבים לחברה ולנתבע, וטוען כי התקיימו התנאים לפרעון הערבות, בין אם בשל הגיע המועד לקיומה ובין בשל הפרה צפויה.

מאחר והחלטה על כשירות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר ניתנת על בסיס כתב התביעה, איני מקיימת דיון במעמד הצדדים (שממילא לא הגישו תצהירים), אלא ההחלטה ניתנת על בסיס כתבי בי הדין (כתב התביעה, הבקשה והתגובות).

לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר נדרשים שלושה מרכיבים, כאמור בתקנה 202 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סכום קצוב, חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא וראייה בכתב.

"תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -

(א)מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב...".

ראו גם ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית (2008), עמ' 3-4).

הסכום הקצוב, הינו סכום, הניתן לקביעה ע"י חישוב חשבונאי, ואינו חייב להיות מוסכם.

"למותר לציין כי סכום התביעה חייב להיות קצוב, אולם איננו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון (אם תינתן רשות להתגונן) אך איננה פוסלת את התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר" (בר אופיר, שם, עמ' 187).

גם הדרישה לראייה בכתב הינה קלה יחסית.