תא"ק 21587-06-15 עזרן נ' אטרי ואח'

1.לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22.7.15 במעמד צד אחד בהעדר הגשת בקשת רשות להגן. המבקשים טענו כי בתיק ניתנה החלטה לפיה עליהם להגיש תגובה עד ליום 26.7.15 לתגובת המשיב לבקשתם לדחיית התביעה על הסף. ברם, המשיב עתר בפניות חוזרות ונשנות למתן פס"ד בהתעלמו מכך שעדיין לא הגיע המועד להגשת תגובתם. בנוסף, טענו המשיבים כי לא היה מקום ליתן פס"ד לאור כך שכאמור בבקשתם לדחיית התביעה על הסף, נטען כי התביעה אינה תואמת לדרישות תקנות סד"א שכן הוגשו שלוש תביעות ע"י המשיב. לטענתם, היה ראוי להמתין לקבלת תגובתם ואז לקבוע האם ליתן פס"ד. בנוסף, טענו כי טרם חלף המועד להגשת ערעור על החלטות השופטת קמיר וייס. המבקשים טענו כי עומדות להן טענות הגנה טובות כנגד התביעה שכן הועברו תשלומי שכ"ד לתובע וקיימות להם טענות קיזוז בגין פעולות ותיקונים שהיו באחריות התובע שנמנע מעשותן ושהמבקשים נאלצו לשלם בעבורם.

2.מנגד, טען המשיב כי אין מקום לביטול פסק הדין שניתן כדין לאחר שהמבקשים פעלו בניגוד לדין ולא הגישו בקשת רשות להגן וזאת תוך ידיעה ובניגוד לשתי החלטות מפורשות של כב' השופטת שלהבת קמיר וייס. המשיב טען כי למבקשים אין בדל הגנה, מפרים הם את חוזה השכירות ולא משלמים שכ"ד. המשיב טען כי במידה ויבוטל פסק הדין יש להתנותו בתשלום הוצאות לדוגמא ובהפקדת כל תשלום דמי השכירות עד כה (10 חודשים) בקופת בית המשפט.

3.לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים ומנסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים. כידוע, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אכן המבקשים חדלו במחדל דיוני מהותי בהעדר בקשת רשות להגן במועד. אולם המבקשים טענו כי הדבר נבע מכך שסברו כי קודם למתן החלטה בבקשה למתן פסק דין תתקבל תגובתם לבקשה לדחיית התביעה על הסף אשר טרם הגיע המועד להגשתה.

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי המשיב הגיש תביעתו כנגד המבקשים עוד ביום 10.6.15. המבקשים תחת הגשת בקשת רשות להגן, הגישו ביום 29.6.15 בקשה לדחיית התביעה על הסף. ונתבקשו תגובות הצדדים. עוד ביום 5.7.15 ניתנה החלטת השופטת קמיר וייס לפיה נדחתה הבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה ונקבע כי על המבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן בהתאם לתקנות סד"א התשמ"ד 1984. ביום 14.7.15 נתנה כב' השופטת קמיר וייס החלטה נוספת בה דחתה בשנית את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן. המבקשים בחרו שלא לפעול בהתאם לשתי החלטות מפורשות של השופטת קמיר וייס ותחת זאת, הגישו במועד שנקבע תשובה לתגובת המשיב לבקשתם לדחיית התביעה על הסף.

לאור שתי החלטות מפורשות של השופטת קמיר וייס היה על המבקשים להגיש בקשת רשות להגן לכל המאוחר ביום 15.7.15, ומשזו לא הוגשה, הרי שביום 22.7.15 ניתן על ידי כדין פס"ד בהעדר הגשת בקשת רשות להגן. לפיכך, סבורה אני שמדובר בפגם דיוני מצד המבקשים. אך כידוע נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת.

בשלב מקדמי זה התרשמתי כי טענות המבקשים בדבר ביצוע תשלומים וטענות קיזוז, מהוות טענות הגנה לכאוריות הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו המצדיקות ביטול פסק הדין.

בקשת התובע להפקדת דמי השכירות כתנאי לביטול פסק הדין נדחית מהטעם שתקנות סד"א אינן מקנות לתובע סעד של הפקדת ערובה ע"י הנתבעים, והתביעה טרם התבררה לגופה.

מכל האמור, אני קובעת כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשים באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. ב"כ המבקשים יגיש לתיק העתק קבלה בדבר תשלום ההוצאות בתוך 30 יום מהיום. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.