תא"ק 21266-09-14

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 5.9.16 לפיו הוריתי על פינוי וסילוק יד של המבקשים מהמקרקעין נשוא התביעה ותשלום יתרת תמורה ופיצויים למשיב לפי הסכם מכר מקרקעין שנחתם בין בעלי הדין.

עסקינן בתביעה בעילה חוזית שהוגשה בסדר דין מקוצר לסעד כספי בסך של 180,000 ₪ ולפינוי וסילוק יד מהמקרקעין שנמכרו למבקשים, מבלי ששולמה התמורה בגינם לפי ההסכם.

בהחלטתי מיום 11.6.15 בבקשה למתן רשות להגן הוריתי מכוח סמכותי לפי סעיף 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") על הפקדה בסך של 50,000 ש"ח כתנאי למתן הרשות להגן. משלא בוצעה ההפקדה, נדחתה הבקשה למתן רשות להגן וביום 18.10.15 ניתן פסק דין לפיו התקבלה התביעה (להלן- "פסק הדין הראשון").

פסק הדין הראשון בוטל בהחלטתי מיום 15.5.16 וניתנה למבקשים ארכה לביצוע ההפקדה עד יום 15.6.16. הפקדה כאמור, לא בוצעה ואף לא הוגשה תגובה מטעם המבקשים לבקשות של המשיב למתן פסק דין מחמת אי עמידה בתנאי שנקבע למתן הרשות להגן. משכך, ניתן פסק הדין נשוא הבקשה.

המבקשים טענו בבקשתם כי לא יהיה סיפק בידם להגיש ערעור על פסק הדין קודם למועד שנקבע לביצועו לאור מועד המצאתו ביום 9.10.16. בנוסף טענו כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור וכי ההחלטה לפיה הוריתי על הפקדה כספית, מנעה מהם להוכיח את הגנתם הואיל ושיעור ההפקדה רחוק מיכולתם הכלכלית. בנוסף טענו כי הקביעה של בית משפט "מרוקנת מתוכן כל תוצאת ערעור" וכי הם יאבדו את מקום מגוריהם, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

הבקשה, לא נתמכה בתצהיר והמשיב התנגד לה מטעם זה וכן לגופו של עניין. לטענתו, אין למבקשים סיכוי להצליח בערעור ולא נטען בבקשה כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך כי אם אמירה סתמית בנדון. מאזן הנוחות, נוטה לדידו לטובתו הואיל והמבקשים מחזיקים בנכס המצוי במקרקעין מזה מספר שנים מבלי ששולמה לו תמורה כלשהי בגינם.