תא"ק 21083-06-14 פרח נ' ש. אוולין חברה להשקעות בע"מ ואח'

1.בפני בקשת רשות להגן מפני תביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה ע"י התובעת בסך 512,244 ₪ לדמי שכירות לנכס של התובעת שברח' נמסאווי בנצרת, והידוע גם כחלקה 34 בגוש 16509, בקומת הקרקע.

2.קומת הקרקע הושכרה לנתבעת מס' 1, על פי חוזה שנחתם בין הצדדים לתקופה מיום 1.7.08 עד 31.8.18. דמי השכירות החודשיים שנקבעו לנכס עמדו על סך 10,320 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן לפי מדד בסיס חודש 3/08.

בנכס הפעילו הנתבעות חנות למכירת בגדים בשם "דילוסו".

3.אין מחלוקת כי ביום 26.2.13, פרצה שריפה בנכס וכל החנות עלתה באש, ונגרם נזק משמעותי לחנות עד כדי אובדן היכולת להשתמש בנכס ללא שיפוץ. אין מחלוקת גם כי הנתבעות המשיכו לשלם דמי שכירות כמוסכם על פי החוזה עד סוף חודש 8/13.

4.התביעה היא לתשלום דמי שכירות עד להגשת התביעה, וכן לחודשים העתידיים עד לחודש 8/16, בסך הכל 512,244 ₪.

5.התובעת טוענת בין היתר כי הנתבעות הפרו את חוזה השכירות בכך שלא כללו אותה בתור מבוטחת בפוליסת הביטוח אצל חברת מנורה אשר ביטחה את הנכס, ועל ידי כך גרמו לה נזק משלא הוקנתה לה הזכות לקשר ישיר מול המבטחת של הנכס על מנת לקבל את תגמולי הביטוח, וכן לא פעלו די כדי לקדם את קבלת תגמולי הביטוח מהמבטחת ישירות לתובעת.

6.הנתבעות טוענות בבקשה לרשות להגן כי לאחר השריפה, פעלו הן מייד לשיקום המושכר, אך התובעת או מי מטעמה מנעו מהן לבצע את עבודת השיפוץ והשיקום של הנכס. הנתבעות הפנו לחוות דעת שמאי מטעם החברה המבטחת את הנכס, בה צוין כי לא ניתן להחזיר את הפיצוי בגין הנזק למבנה, לאור העובדה שבעל המבנה אינו מאפשר למבוטחים, היינו הנתבעות, לבצע כל פעולה לשיקום המבנה, ולכן הומלץ באותו דו"ח על עתודה בסך 400,000 ₪ לנזקי המבנה.

7. הנתבעות טוענות כי בעקבות המקרה נוהל משא ומתן בין נציגי הצדדים, ובפגישה מיום 10.6.13, הוסכם כי הנתבעת תפנה את המושכר ותמסור אותו בחזרה לתובעת במצבו הנוכחי עד ליום 31.8.13, ומאותו יום תחדל לשלם את דמי השכירות, כאשר במקביל יפעלו הצדדים כדי שהתובעת תקבל את כספי הביטוח בגין הנזק שנגרם למושכר. אותו הסכם הועלה על הכתב מטעם ב"כ הנתבעות, ונשלח לב"כ התובעת, אך התובעת חזרה בה מההסכמה וההסכם לא נחתם.

8.בהתכתבויות נוספות בין הצדדים, בעקבות פגישה נוספת מיום 9.9.13, הובהר לתובעת כי הנתבעות עומדות על קיום ההסכמה מיום 10.6.13, ובעקבות אותה פגישה שלח ב"כ התובעת לב"כ הנתבעות, מסמך אשר אינו עולה בקנה אחד עם רוח ההסכמה דלעיל, בו צוין כי הנתבעות יעבירו לתובעת את זכויות הביטוח, ובו בעת תישמר לתובעת זכות לתבוע את הנתבעות בגין הנזק למבנה.

9.הנתבעות טוענות כי משלא הגיעו להסכמות, התייצבה בתה של נתבעת מס' 2 במושכר ביחד עם קבלן שיפוצים ביום 4.3.14, אך בעלה של התובעת מנע באופן פיזי ואלים את כניסת המצהירה למקום ולא אפשר לעובדי הקבלן להתחיל בשיקום החנות.