תא"ק 20791-01-16 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' דיגילוב גרין ואח'

לפניי בקשת הנתבעת מס' 1 לביטול פסק הדין, שניתן נגדה בהעדר הגנה ביום 11/9/16.

הבקשה הינה בשיקול דעת בית המשפט בהתחשב בעובדה שהמבקשת אישרה קבלת כתב התביעה כדין ביום 23/5/16. ביום 19/6/16 עתרה המבקשת לקבלת הארכת מועד, על מנת לקבל סיוע משפטי, והמועד הוארך לבקשתה עד ליום 20/7/16.

מאחר וביום 17/7/16 פרצה שביתה במערכת המשפט, וביום 20/7/16 החלה פגרת הקיץ, לא ניתן נגד המבקשת פסק דין, אף שלא הגישה בקשות נוספות, ולמרות בקשות של התובע, עד ליום 11/9/16. אז ניכר היה כי המבקשת זנחה את כוונתה להתגונן בתיק, ופסק הדין נחתם.

בבחינת בקשת המבקשת משיקול דעת בית המשפט יש לבחון את הטעם למחדל ואת נמוקי ההגנה.

טענת המבקשת לפיה נוהל מו"מ עם המשיב והיא הסיקה כי ההליכים נגדה מעוכבים, אינה מהווה טעם למחדל. המבקשת היתה מודעת לחובתה להגיש כתב הגנה, אף ידעה על המועד, שנקבע על ידי, וסירבה לקבלת יצוג מהלשכה לסיוע משפטי. לטענתה לא הסכימה לעצה המשפטית לפנות להליך פשיטת רגל. בנסיבות אלה לא גילתה עניין בתיק, ופנתה לתובע לראשונה רק ביום 6/10/16. לבקשתה צירפה את פניותיה, אך בשום הזדמנות לא הצהירה מתי נשלחו, או מתי נערכו שיחות הטלפון. המשיב בתגובתו צירף את המכתבים, כפי שנתקבלו אצלו, ועל גביהם תאריך השיגור. גם בתגובה לתגובה נמנעה המבקשת מלהצהיר מתי פנתה למשיב בעל פה. המבקשת הודתה שהוזמנה לפגישות במטרה להביא להסדר החוב, ונמנעה מלהגיע מאחר ולא היה ביכולתה להציע דבר לאור מצבה הכלכלי הקשה.

הנימוק הנוסף, שיש לשקול, והוא בעל משקל רב יותר בבקשה לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, הינו סיכויי ההגנה.

עסקינן בחשבון משותף, שנפתח על ידי שני הנתבעים בשנת 2012. בנספחי בקשת הביטול נזכר החשבון כאחד משני החשבונות המשותפים של הנתבעים, והחוב בו לא הוכחש. כבר עתה אני קובעת כי הסכם הגירושין בין הנתבעים לפיו הנתבע מס' 2 התחייב לפרוע את החובות בחשבונות המשותפים, ובכך להפטיר את המבקשת, אינו מהווה הגנה למבקשת בפני תביעת המשיב.

"יש להבחין בין פעילות בחשבון לבין התחייבות כלפי הבנק מכוח חתימה על הסכם לפתיחתו. אין חולק כי יכול שאדם לא יהא פעיל כלל בניהול החשבון ולא יבצע בו אף פעולה, אלא, ימנה מיופה כוח לפעול בחשבונו. ברור כי אין בכך כדי לגרוע מהתחייבותו הבסיסית של אותו אדם כלפי הבנק, על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים. אכן, יכול שיהיו לאותו אדם טענות כלפי מיופה כוחו בדבר ביצוע פעולות לא מורשות או חורגות מגדר ההרשאה, אולם טענות אלו הן במישור היחסים הפנימיים שבין אותו אדם לבין מיופה כוחו, ואין להן דבר וחצי דבר עם הבנק" (בש"א (שלום הרצליה) 2153/05 נדיר נ' הבינלאומי, 22.2.2006, פורסם בנבו).

גם הטענה, שהועלתה רק בתגובה לתגובה, לפיה המבקשת אינה חבה בחיובי החשבון המשותף כלפי המשיב מאחר ולא פעלה בחשבון ואף אינה חתומה על בקשת ההלוואה, אינה מקימה לה הגנה.

עסקינן כאמור בחשבון משותף, וכך הוגדר גם ע"י הנתבעים בהסכם הגירושין.