תא"ק 20148-03-15 עירית רמלה נ' קשוט

מונחת לפניי בקשת רשות להתגונן.

1.המשיבה, עירייה כמשמעותה בפקודת העיריות, הגישה תביעה כספית בסדר הדין המקוצר כנגד המבקש, בו עתרה לחיוב המבקש בסך כספי של 94,434 ₪ בשל אי תשלום תשלומי חובה. לטענתה, המבקש הינו המחזיק ו/או הבעלים ו/או בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסים בשטחה המוניציפלי, ובמהלך תקופת ההחזקה לא שילם את תשלומי החובה והארנונה הקשורים בנכסים כאמור.

המבקש לא הגיש השגה ו/או ערר על חיוביו הכספים ולפיכך טוענת המשיבה כי על המבקש לשלם את החוב כמופיע בספריה, בסך 94,434 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

2.המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה. לטענתו, אין לו כל יריבות משפטית עם המשיבה, שכן מעולם לא היה בעלים או מחזיק או בעל זיקה כלשהי לנכס ו/או לנכסים שמספריהם צוינו בכתב התביעה, וממילא לא מצויינת כתובת כל נכס. אף תקופת התביעה אינה ברורה ואינה מצויינת כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. המבקש חולק על ספרי המשיבה, ולטענתו לא ברור על סמך מה נרשם מלכתחילה כמחזיק בנכסים. עם האמור, מציין המבקש כי למיטב ידיעתו המדובר בנכס השייך לאביו, והתביעה הוגשה כנגדו אך בשל העדר יכולת גבייה מהאב.

המבקש מציין, כי התגורר משך שנים ארוכות בחו"ל, ורק לאחר שחזר שהה מספר חודשים אצל אביו, עד שיצא מביתו של האב. שהות זמנית כאמור אינה מקימה חבות בארנונה, לטענת המבקש.

עוד העלה המבקש טענת שיהוי והתיישנות, משעולה בכתב התביעה כי החובות נתבעים בעבור תקופה העולה על 10 שנים עובר למועד הגשת התביעה.

3.המבקש נחקר על תצהירו. מעדותו התברר כי המבקש גר אצל אמו, וכי האם והאב חולקים מתחם מגורים שטיבו טרם ידוע, ושחולק במועד הגירושין של הוריו. ביום 23/1/2008 הגיש המבקש תצהיר המופנה למשיבה, בו הצהיר כי משפחתו (אשת המבקשת, שני ילדיו והוא עצמו) מתגוררים "בבית ההורים שלי ברח' ג'ואריש 37 ברמלה". במסגרת חקירתו אישר המבקש כי הצהיר כי מתגורר בנכס נשוא התביעה (עמ' 2 שורות 9-11).

דיון

4.בית המשפט ייעתר לבקשת רשות להתגונן באם מצא כי ישנם סיכוי הגנה, ולו זו קלושה, ר' לכך ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, ס' 18 לפסק הדין). בקשת הרשות להתגונן הינה משוכה טרומית, ועל כן הנטל על המבקש להתגונן הוא קל - כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוזיקה נ'Warner , פ"ד מו(2)273, 277). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת סדר הדין המקוצר, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהינן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה בפני התביעה. הבקשה תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או באם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, ר' לכך ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.93).  

5.במקרה שלפנינו, הצדדים הסכימו על מתן רשות להתגונן ביחס לתקופה העולה על 7 שנים עובר למועד הגשת התביעה, והמחלוקת העיקרית שנפלה בין הצדדים הינה האם הארנונה הנתבעת משוייכת לבית אמו או בית אביו של המבקש. המבקש מציין כי מדובר בכתובת שבה 3 בניינים, וכעולה מעדותו, לא אביו ואף לא אמו משלמים את הארנונה כסדרה. לשיטתי, תצהירו של המבקש מיום 23/1/2008 נותן מענה לרישום שמו של המבקש כבעל זיקה לנכס בו מתגוררת אמו. האמור נסמך הן על רישום משרד הפנים, תצהיר המבקש מיום 23/1/2008, העובדה שהמבקש נושא בתשלומים בעבור אותו הנכס (ר' לכך עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 1 ואילך), וכן העובדה שהמבקש אישר כי משלם למשיבה כספים בעבור חוגים של בית הספר המחוייב בכתובת הנכס.