תא"ק 19566-07-14 בנק דיסקונט לישראל סניף חדרה נ' פלונים

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית בת כ-55,000₪.

כתב התביעה מציין, כי הנתבע 1 ביקש וקיבל מן התובע הלוואה בת 100,000₪, לסילוק חובות קיימים ולכל מטרה.

הבנק (סעיף 3 לכתב התביעה) ביקש מהנתבע להודיע לנתבעת שתחתום אף היא והשיב, כי יודיע לה וכי לא בטוח שהיא תגיע לחתום.

בקשה לקבלת הלוואה הוגשה וסומנה כנספח ב' (על פני המסמך לא ניכרת חתימת הנתבעת 2 – ש.ר).

עפ"י נספח ב' הנ"ל, כך קובע כתב התביעה התחייבו הנתבעים לשלם לבנק כל יתרה דביטורית מיד עם היווצרותה בצירוף ריבית מרבית. ההתחייבות הופרה ומכאן התביעה.

לפני הגשת התביעה (הוגשה ביום 9/7/2014), ביום 6/7/2014 שלח ב"כ הנתבעים מכתב אל התובע בו צוין, כי הנתבעים התגרשו בשנת 2002 ומאז לא ביצעה הנתבעת 2 כל פעולה בחשבון.

לאחר בדיקה נמסר לב"כ הנתבעים, כי אין בנמצא אסמכתא כלשהי לכך שהנתבעת 2 יצאה מהחשבון ולשיטת התובע עודה בעלים משותף בחשבון.

בקשת הנתבעת ביום 28/10/2014 הגישה המבקשת בקשה לחייב את המשיב בהמצאת כל המסמכים הנדרשים לה, לעריכת הגנתה.

בבקשה נתבקשו מספר סעדים ובהם גם מתן רשות להתגונן, לפיכך, נקבע מועד דיון.

ביום 5/1/2015 הוגשו תצהירים משלימים, ככל הנראה מקבלת מסמכים מן התובע.