תא"ק 19404-05-15 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' אלה

לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר נגד המבקש, בגין יתרת חוב למשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ.

להבטחת החוב כלפי הבנק, שעבד המבקש שני כלי רכב, וכאשר לא הצליח לעמוד בהחזר ההלוואות, שיתרתן עמדה על כ-140,000 ₪, פתח הבנק בהליכי מימוש במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, שבמסגרתם מונה כונס נכסים לתפיסת כלי הרכב ולמכירתם. יתרת החוב העומדת לדיון לפניי היא זו שנותרה לאחר מכירת כלי הרכב.

טענתו של המבקש היא, כי הבנק התרשל בביצוע המכירה, וכי כלי הרכב נמכרו בסכום נמוך משמעותית מערכם האמיתי. טענה זו מבסס המבקש על מחירון "לוי יצחק" ועל שיחה שהתקיימה עם ב"כ הבנק, עו"ד אלנר, שלפיה שוויים של כלי הרכב מוערך ב-174,000 ₪. לטענת המבקש, הסתמך הוא על הסכום האמור, ועל כן לא פעל להגשת חוות דעת שמאית, שעה שחוות דעת שמאי מטעם הבנק הייתה נמוכה באופן משמעותי ממחיר המחירון, ונערכה באופן בלתי סביר. ראיה לכך לומד המבקש מכך שכלי הרכב נמכרו בפועל בסכום גבוה מהערכת השמאי.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת חקירת המבקש, באתי לכלל מסקנה כי אף שלמבקש קיימת טענת הגנה לכאורה, הרי שטענה זו היא כמעט "הגנת בדים", במידה כזו שיש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי.

הטעם לכך הוא, שהליכי הכינוס והמכר נעשו כולם בפיקוחו של רשם ההוצאה לפועל, רשות מעין-שיפוטית, והטענה היסודית המועלית בבקשת הרשות להתגונן היא, כי החלטותיו של הרשם – שגויות הן, בין מחמת שלא התבססו על תשתית עובדתית מתאימה, בין מסיבות אחרות. דרך המלך להשיג על החלטות רשם ההוצאה לפועל אינן בהליך שלפניי, וגם אם ניתן לתקוף החלטות כאלה "תקיפה עקיפה" (ואינני רואה מקום לקבוע מסמרות בעניין זה במסגרת הבקשה שלפניי), יש לומר כי משעה שהכריע הרשם כפי סמכותו – סיכוייה של "תקיפה עקיפה" כאמור, שיש בה, למעשה, כדי לחתור תחת סופיות ההליך בלשכת ההוצאה לפועל, יהיו נמוכים להפליא.

כך בדרך כלל, וכך במיוחד בענייננו: המבקש דכאן נקט, לאורך הליכי ההוצאה לפועל כולם, מדיניות עקבית של "שב ואל תעשה": הוא לא הביע עמדה לעניין ההליך בלשכת ההוצאה לפועל, הוא לא הגיש חוות דעת שמאית חלופית ביחס למצב כלי הרכב, ואפילו את טענותיו כלפי חוות הדעת של השמאי מטעם הבנק – לא העלה לפני רשם ההוצאה לפועל. אין מחלוקת, והמבקש אף מודה בכך מפורשות בסעיף 4 לתצהירו, כי קיבל הודעה מלשכת ההוצאה לפועל על זכותו להציג שמאות נגדית לשמאות מטעם הבנק. המבקש לא עשה גם את זאת, והעדיף לשבת ולהמתין.

טענותיו של המבקש, כאילו "הוטעה" על ידי ב"כ הבנק – נראות בעיניי קלושות, ואף שלא ניתן לשלול לחלוטין את הסיכוי שיתקבלו, הן גובלות לטעמי בהגנת בדים. אף שלב"כ הבנק קיימת חובה בהיקף מסוים כלפי המבקש, בוודאי שלא ניתן לדרוש ממנה להעמיד את האינטרס של המבקש לפני האינטרס של הבנק. המבקש הזניח את הטיפול בהליכי ההוצאה לפועל – ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו.

אם בכל זאת סברתי שיש טענת הגנה – אם גם בדוחק רב מאוד – הרי היא נוגעת לאפשרות (שאינה סבירה, אך היא קיימת) שהמבקש יצליח להוכיח, כי היה על הבנק לבחון באופן מקיף יותר את חוות דעת השמאי מטעמו – טענה שאף שסיכוייה קלושים, בעיקר לאחר שעסקת המכר אושרה בידי רשות מוסמכת, אולם לא ניתן לקבוע באופן מובהק כי אין לה סיכוי כלל.