תא"ק 1895-12-15 בנק ערבי ישראלי בעמ נ' חמזה ואח'

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת ביום 30.1.2016 בהיעדר הגנה. על פי הנטען, המבקשת התגרשה מנתבע מס' 1 ביום 23.3.2015 ומאז 15.1.2015 היא חיה בנפרד ממנו בדירה שכורה, כך שההמצאה של ההתראה בטרם נקיטה בהליכים משפטיים שבוצעה לכתובתו של נתבע מס' 1 לא נתקבלה לידיה. עוד נטען שהאמור באישור המסירה של כתב התביעה כי היא קבלה כתב התביעה, בשמה ובשם נתבע מס' 1 אינו נכון וכי ידעה אודות ההליך עם קבלת פסק הדין ביום 4/2/2016.

באשר לסיכויי ההגנה נטען כי מדובר בחוב בגין הלוואה שנתבע מס' 1 נטל במהלך שנת 2014 ושהמשיב לא הודיע לה על קיומם של פיגורים בהלוואה. כן טענה כי ממועד הגירושין אין היא חייבת על פי כתב הערבות.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי כתב התביעה נשלח למבקשת בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתה כפי שצוינה בספריו של המשיב שהינה אותה כתובת המופיעה במשרד הפנים, אליה נשלח גם פסק הדין מיום 30.1.2016 אותו היא כן קיבלה. דבר הדואר חזר לאחר שלא נדרש על ידה. במקביל, בוצעה המצאה אישית, המוסר מסר את כתב התביעה לידי המבקשת באופן אישי אך המבקשת סירבה לחתום על אישור המסירה. 

עוד טען כי המבקשת אינה מפרטת את הגנתה ומעלה את טענותיה בקשר לסיכויי ההגנה באופן כללי, היא אינה מפנה למקור החובה שעל המשיב ליידע אותה בדבר הצטברות החוב של נתבע מס' 1. וכי במועד החתימה על כתב הערבות בחודש 10/12 עמד חובו של הנתבע מס' 1 כלפי המשיב על סך 101,322 ₪ כתב התביעה הוגש בגין חוב בסך 79,000 ₪ לערך שהינו סכום נמוך מהסכום שהיה חייב

נתבע מס' 1 למשיב בעת חתימת המבקשת על כתב הערבות ולכן טענתה של המבקשת כי המשיב לא עדכן אותה על הצטברות חובו של נתבע מס' 1 אינה רלבנטית. המבקשת אינה מכחישה את חתימתה על כתב הערבות וטענתה כי מרגע גירושיה מתבטלת הערבות דינה להידחות.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מעיון בתיק עולה כי כתב התביעה נשלח לכתובת *********** אך לא נדרש על ידי המבקשת. ביום 3.12.2015 בוצעה המצאה אישית של כתב התביעה בכתובת הנ"ל לידי המבקשת אשר סירבה לחתום על אישור המסירה. פסק הדין שנשלח לכתובת הנ"ל בדואר רשום נתקבל בידי המבקשת אשר חתמה בעצמה על אישור המסירה. כך שטענת המבקשת כי ההמצאות בוצעו בכתובת שאינה כתובתה עקב גירושיה נסתרה ולא נפל פגם בהמצאה.

יחד עם זאת, אין מחלוקת כי מדובר בכתובתם המשותפת של המבקשת ונתבע מס'1 וכי משעה שהשניים התגרשו והמבקשת עברה להתגורר בדירה אחרת כפי חוזה השכירות שהוצג בפני, יש להניח כי המקשת לא הגישה את הגנתה במועד בשל נסיבותיה האישיות ולא מתוך זלזול בהליך המשפטי.

המבקשת מעלה בבקשתה טענת הגנה מרכזית ולפיה המשיב לא עמד בחובת הגילוי והנאמנות כלפיה ולא דאג לשלוח לה הודעות בנוגע לקיום הערבות וסכום ההלוואה ולכן מופטרת היא מהשבת ערבותה. טיעון זה מצדיק בירור עובדתי מקיף לבחינת קיומה של הפרת חובת הנאמנות והגילוי המוטלת על המשיב כלפי המבקשת ולכן לא ראיתי לחסום את דרכה של המבקשת מלהתגונן מפני התביעה בטרם ינתן פסק דין נגדה.

לאור האמור אני מבטלת את פסק הדין מיום 30.1.2016.

הבקשה למתן רשות להתגונן תוגש בתוך 30 יום מהיום.