תא"ק 18668-01-14 בנק דיסקונט לישראל בע''מ נ' אלדו (צמח) בע"מ ואח'

בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב נגד לקוחתו, הנתבעת מס' 1, אלדו צמח בע"מ (כיום בפירוק) (להלן: "אלדו"), ונגד המבקשים כערבים. התביעה הוגשה בגין חוב שנוצא בחשבון עו"ש ועקב הלוואה מיום בסך 7/11/12.

ביום 2/2/07, או בסמוך לכך, פתח הבנק לאלדו חשבון מס' *****, ולצורך כך חתמה אלדו על תנאים כלליים לניהול חשבון (נספח א' לכתב התביעה). באותו יום, 2/2/07, חתמו המבקשים מס' 1 ו-2 על כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב", שאינה מוגבלת בסכום להתחייבויות אלדו (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 2/12/11 חתמה המבקשת מס' 4, על כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" שאינה מוגבלת בסכום להתחייבויות אלדו (נספח ג' לכתב התביעה).

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות, אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התביעה. לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמ' 311: "בדיון בבקשה לרשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית".

טענות המבקשים

המבקשים אינם מכחישים כי הם חתומים על כתבי הערבות וטוענים כי אינם חבים לבנק בתשלום חובה של אלדו, כל אחד מנימוקיו.

המבקשים 1 ו-2 טוענים כי במועד פתיחת חשבון אלדו נדרשו לחתום על ערבות להבטחת התחייבויותיה, כשהובהר להם באותו מעמד כי ערבותו של כל אחד מהם תהיה עד כדי מחצית מחובה של אלדו בחשבון העו"ש לבנק, ככל שיהיה חוב כאמור.

המבקשים טוענים כי הבנק הפר את חובת הזהירות, הגילוי והאמון המוטלות עליו ובחוסר תום לב כלפי המבקשים, לטענת המבקשים הוחתמו על כתב הערבות בהטעיה מצד המשיבה, שכן לא הוסבר להם כי ערבותם תחול גם על הלוואות עתידיות שאלדו עשויה ליטול מהמשיבה כגון נשוא התביעה, וכן הוטעו בהיקף מחויבותם לערבות, שכן בניגוד למה שהובטח להם כי מחויבות כל אחד מהם כדי מחצית החוב, כעת נתבע כל אחד מהם על מלוא החוב.

עוד טוענים המבקשים כי אילו ידעו מבעוד מועד כי הערבות תחול על הלוואות עתידיות או שערבות כל אחד מהם תחול על מלוא חובה של אלדו, כי אז לא היו מתחייבים בערבות זו.

המבקשים טוענים כי במהלך שנת 2011 ביקשה אלדו מהבנק הלוואה של 100,000 ₪ אולם הבקשה סורבה. מנגד ניתנה הלוואה בסך 50,000 ₪ באופן פרטי למבקשת מס' 1, שהיתה בעל חשבון פרטי אצל המשיב, והלוואה בסכך 50,000 ₪ למבקש מס' 2, שפתח חשבון פרטי לצורך ההלוואה ולשם כך נדרש להחתים כערבה ביום 2/11/11, את המבקשת מס' 3, שהינה חברה בבעלותו ובעלת מניות באלדו.