תא"ק 18543-02-17 כץ ואח' נ' בן דוד ואח'

בכתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגישו המשיבים נתבעו המבקשים לשלם סך של 75,000 ₪ עקב חיובי מים, חשמל, ארנונה, וועד בית שלא שולמו בהתאם להסכמי שכירות מיום 1.5.14 שחתמו המשיבים עם המבקשות 1 ו-4 ביחס למושכר ברחוב וייצמן 48 בגבעתיים, ואשר המבקשים 2-3 ו-5-6 ערבו לחיובים הכלולים בהם.

יוטעם כי קרן החוב הועמדה בכתב התביעה על כ-6,000 ₪, ברם התביעה כולה הועמדה על הסך של 75,000 ₪, הנובע לטענת המשיבים מצירופם של הפרשי ריבית פיגורים מוסכמת.

בבקשתם למתן רשות להתגונן מפני התביעה הצביעו המבקשים על כך שהמשיבים הציגו להם את המושכר כדירת מגורים, בעוד המדובר במחסן שהוכשר באופן בלתי חוקי למגורים, ובזיקה לכך נדרשו חיובי מים, חשמל וארנונה באופן מופקע, בלתי מבוסס ושרירותי שהעלה חשד למעשה מרמה. כן טענו המבקשים כי ריבית הפיגורים הכלולה בסכום התביעה לא בוססה בתחשיב, אינה חוקית, וחורגת מתנאי ההתקשרות בין הצדדים, וכי במכלול טענותיהם דלעיל עומדת להם טענת קיזוז כנגד כל חוב נטען.

דיון בבקשת הרשות להתגונן התנהל בפני ביום 12.6.17, ובגדרו נחקרו ארוכות על תצהיריהן המבקשות מס' 1 ו-4. [וראו החלטותיי לעניין זה בפרוטוקול הדיון]. בתום הדיון עמד ב"כ המשיבים על הגשת סיכומים בכתב, תוך נפנוף בטיעון שבגפו נדמה כחרב פיפיות כשהמדובר בבקשת רשות להתגונן ולפיו "כיון שזו תביעה שיש פה נתונים של חשבונות שצריך בעיקר לחשב אותם ויש טענות מתמטיות כאלה ואחרות של המבקשים". סיכומים אלה, לרבות סיכומי תשובה, הוגשו בסדר אשר הוסכם בין הצדדים, ברם, תוך חריגה מלוח הזמנים אשר נקבע מלכתחילה על ידי בית המשפט, ואחר הזדקקות לבקשות ארכה מוסכמות חוזרות ונשנות [ראו החלטתי בבקשה מיום 4.1.18].

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של הדיון בבקשת רשות להתגונן עול ההוכחה המוטל על המבקש הינו מצומצם. על-כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. המבקש אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתום ההליך העיקרי. משכך, לנוכח עוצמתה של זכות הגישה לערכאות, ככל שהגנת המבקש אינה הגנת בדים, בכך סגי, ויש להעדיף את מתן יומו בבית המשפט.

המונח "הגנת בדים" יוחד אפוא בפסיקה למקומות בהם נעלה מכל ספק כי אין למבקש סיכוי להצליח בהגנתו. למשל, כאשר המבקש בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [ראו ע"א 241/61 מנהיים ואח' נ' ניקולסבורג, פ"ד ט"ו 2425 (1961)], או כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, ואין בית המשפט נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה [ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)] או עת שטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית [ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].

אחר שמיעת חקירת המצהירות ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם ועל יסוד החומר שבתיק, נחה דעתי כי המדובר בהגנה שיש לפתוח לה פתח בשופי.

כבר מהיקפה של ההשתלשלות הדיונית המפורטת בסעיף 1 לעיל, במסגרתה הוגשו על ידי המשיבים סיכומים באורך כולל של כ-14 עמודים, אשר צורפו להם לא פחות מ-16 נספחים המחזיקים יותר מ-130 עמודים נוספים, ניתן ללמוד על כך שטענות המבקשים הינן טענות כבדות משקל המחייבות ירידה לפרטי פרטים במסגרת בירור עובדתי כהלכתו. צירופם לסיכומי המשיבים של נספחים חדשים שלא צורפו לכתב התביעה וזאת על מנת לנסות ולהתמודד עם טענות המבקשים, בין אם יכונו הללו "ראיות" כתלונת המבקשים או "אסמכתאות" כתירוץ המשיבים, אינו יכול להחליף את הבירור העובדתי האמור.

אדרבא, חלק מן ה"אסמכתאות" החדשות שצורפו, כמו גם חלק מאלו שנכללו בכתב התביעה, מחזקות את התמיהות בדבר התנהלות המשיבים בנוגע לחיובים שנדרשו המבקשים לשלמם, ולעניין זה די שאצביע על חשבונות החשמל אשר הצרכן המצוין בהם הינו "וועד הבית רוזנברג זהבה", על אישורי התשלום עבור המים שהוצאו למשיב מס' 1 על ידי "הומלי ניהול ואחזקת נדל"ן", ועל תדפיסי הארנונה המתייחסים לנכס שגודלו 129 מ"ר. כן אפנה לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 12.2.15 אשר צורף לסיכומי המשיבים, ואשר ניתן על יסוד ההודאה כי נעשה שימוש במחסן כדירת מגורים ללא היתר כדין.

מכל מקום טענות המבקשים לעניין התנהלות המשיבים בנוגע לדרישות חיובי המים, חיובי הארנונה, וחיובי החשמל, והתעשרותם מכך שלא כדין, לרבות הזכות לקיזוז הנובעת מהן, כמו גם הטענות לעניין היקף תחולתם של הפרשי הריבית ו/או הפיצוי המוסכם הקבועים בסעיף 4 להסכמי השכירות, המהווים את רוב מניינה של התביעה, ואף הטענות לגבי ביסוסם האריתמטי וחוקיותם של חיובי הריבית והפיצוי, הינן טענות ראויות לבירור, וחקירתן הארוכה של המבקשות 1 ו-4, בה עמדו על טענותיהן, אך הדגישה את הצורך בבירור האמור.