תא"ק 18499-09-15 טורים נ' א.ר לוגיסטיק נדל"ן בע"מ

בפניי בקשה למחיקת כותרת בטענה כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

1. התובע, עותר בכתב תביעתו לפיצוי על סך 11,000 ₪ בגין משלוח דברי פרסומת לתובע ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק התקשורת). לטענת הנתבעת, התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות). לטענתה, המונח "סכום קצוב" פורש בפסיקה כסכום שניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה, כאשר לשונו של סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת מותירה את גובה הפיצוי לשיקול דעת בית המשפט ועד לסכום של 1,000 ₪. בירור זה אינו יכול להיעשות בדרך של בקשת רשות להתגונן אלא בדרך של תביעה בסדר דין רגיל.

2.בתגובתו, טוען התובע, כי הסכום הקצוב נקבע בחוק ובפסיקה וככל ומבקשת הנתבעת לחלוק על הסכום שנקבע, תתכבד ותגיש תצהיר מדוע הסכום צריך להיות נמוך יותר. לטענתו פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט העליון בעניין חזני (רע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתוונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) ובעניין גלסברג (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רימון בע"מ ואח' (פורסם בנבו)), מהווים הלכה מחייבת, ואינם מותירים כמעט שיקול דעת לבית המשפט. התובע הוסיף כי "גם תביעות סד"מ שבסיסן בחיקוק של עיריות או בתי חולים והמוגשות כדבר שבשגרה בכל עת נתונה גם אם יש מחלוקת על הסכום שם, היא תידון במסגרת בר"ל וכב' ביהמ"ש יחליט אם לסטות מהסכום הקצוב שבתביעה ובחיקוק הרלבנטי, אם לאו" (ס' 8 לתגובתו מיום 10.11.15). לטענתו, העברת התביעה לסדר דין רגיל וארוך תחטא למטרת החוק ופסיקת בית המשפט העליון בעוד הליך בסדר דין מקוצר, בו נטל הראייה עובר לנתבע, עולה בקנה אחד עם חוק התקשורת המעביר את הנטל אל הנתבע גם כן.

3.בתשובת הנתבעת, נטען כי הסכום – 1,000 ₪ - אינו חלוט, תקנה 30א(י)(3) אף פורטת את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת קביעת גובה הפיצויים לדוגמא והסכום המבוקש הוא הסכום המקסימלי שאליו ניתן להגיע לאחר בירור עובדתי הנדרש במהלך הדיון.

4.תקנה 202 לתקנות קובעת:

202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות -

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי יש להורות על מחיקת הכותרת. התביעה שבנדון אינה עונה על ההגדרות הקבועות בחלופות (א) או (ב) לתקנה 202 לתקנות שלעיל.

סכום הכסף אינו קצוב ואינו קבוע מראש אלא מצוי במתחם שנקבע בחוק התקשורת, ומכאן שאינו "מפורש" כדרישת התקנה, שכן על בית המשפט לערוך בירור עובדתי, ולבחון, בין היתר, את השיקולים הקבועים בסעיף 30א(י)(3) לחוק התקשורת.

מקום שעל בית המשפט לערוך בירור כאמור, אין מדובר בסכום קצוב, או בסכום שניתן לחישוב אריתמטי, כפי שכבר נקבע גם בת.א. 49270-05-14 (שלום ראשל"צ) ספיר נ' שטיגליץ (אליו הפנתה הנתבעת ואשר פורסם בנבו, וראה גם תא"מ (שלום ירושלים) 77904-09-15 , פרנקו נ' איצ' אס סי בע"מ ואח', החלטה מיום 29.10.15)