תא"ק 18495-03-15

בקשה לדחייה על הסף מחמת היעדר סמכות מקומית והיעדר יריבות. הבקשה אינה מצריכה תגובה.

1. התביעה היא לתשלום שכר עבור שירותים משפטיים שניתנו לנתבע לפי הנטען, על ידי התובע. ככל שאכן ההתקשרות לא היתה מול התובע למתן שירותים משפטיים אלא מול עו"ד אחר, הרי זו בודאי טענה טובה לגופה אם תוכח, שיסודה בחוסר יריבות. אולם היא טעונה ליבון עובדתי, וככזו אין היא מתאימה כטעם לסילוק על הסף. אם נדרש ליבון עובדתי על מנת להכריע בטענה הרי זה סימן מובהק לכך שאין לסלק תביעה על הסף מכוחה. כידוע, ביהמ"ש ינקוט זהירות לפני שיסלק תביעה על הסף, כאשר המבחן כאן הוא מבחן מחמיר. נדרש שלא יהא לה לתובענה שום סיכוי ומבחן זה לא מתקיים (ואיני מחווה כרגע שום עמדה לגופה בשאלה כלום כשרה התובענה להתברר בסדר דין מקוצר שהנה שאלה נפרדת, שתידון בפני רשם).

2. ביחס לטעם הנוסף שיסודו בהיעדר סמכות מקומית: זה בוודאי אינו טעם לסילוק על הסף אלא לכל היותר להעברת התיק לביהמ"ש שלו הסמכות המקומית, כפי שהתבקש לעשות לחלופין. אולם בטענה לגופה אין ממש. על כתב התביעה להציב העובדות המקימות הסמכות המקומית של הערכאה לה הוגשה התביעה. צודק הנתבע כי בהיעדר הסכמה על מקום שיפוט, יש חמש חלופות עליהן הצביע בבקשתו. לענייננו רלבנטית החלופה של המקום אשר נועד לקיום ההתחייבות. ההתחייבות בה מדובר בתקנה היא זו שלהפרתה נטען בכתב התביעה, היינו תשלום שכה"ט. כאשר מדובר על תביעה כספית בדיקת התקיימות חלופה זו נעשית לפי הדין המהותי הקבוע בסע' 44(א) של חוק החוזים (חלק כללי). הסע' קובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו עסק במקום מגוריו הקבוע.

ביהמ"ש אינו אמור להיכנס לבירור עובדתי של נכונות העובדות המציבות הסמכות המקומית אלא רק לבדוק האם אכן הציב אותן כתב התביעה. בכתב התביעה נטען בפירוש לחלופה זו של הסמכות המקומית, תוך הפניה לסע' 44(א) הנ"ל. לפי התביעה מקום עסקו של התובע הנו בירכא, המצויה בסמכות שיפוט בתי המשפט במחוז זה. העובדה שמתקיימות חלופות אחרות המקימות סמכותם המקומית של בתי המשפט במחוז הצפון, אינה שוללת כמובן הסמכות המקומית של בימ"ש זה.

3. אני דוחה אפוא הבקשה לדחיה על הסף ומשלא נדרשה תגובה, גם אין צו להוצאות.

4. הבקשה למחיקת כותרת תידון בפני רשם.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.