תא"ק 18314-10-15 בנק הפועלים בע"מ נ' גולדנברג

בעניין: בקשה לביטול פס"ד

1.ביום 12.10.15 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 100,369 ₪ בגין ערבותו של הנתבע להחזר הלוואה שנתן התובע לגב' שובל עמור ביום 4.11.13 ע"ס 67,000 ₪. התביעה מבוססת על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 20.7.15 לפיה מוצו ההליכים כנגד הלווה וניתן להגיש תביעה נגד הערב המוגן.

2.ביום 29.11.15 ניתן פס"ד בהעדר בקשת רשות להתגונן על בסיס מסירה שבוצעה בהדבקה בכתובתו של הנתבע ברח' הדקל 20/25 בעכו , לאחר שהוגש תצהיר מוסר המפרט כיצד וידא כי הנתבע מתגורר במען זה.

3.ביום 6.1.16 הוגשה הבקשה שלפני לביטול פסה"ד. באשר לסיבת המחדל טוען הנתבע כי לא הבין את משמעות כתבי הטענות שהומצאו לביתו ולא הבין את ההשלכות של אי הגשת בקשת רשות להתגונן. הנתבע טוען כי רק לאחרונה מצא עבודה וקיבל את הכוחות הנפשיים והכלכליים המועטים כדי להתחיל ולהתמודד עם הצרה שנפלה עליו בעקבות החתימה על הערבות. לגופו של עניין טוען הנתבע כי מעמד החתימה נמשך דקות ספורות בלבד , כאשר נציגי הבנק לא ביקשו ממנו להוכיח את יכולתו הכלכלית באם ידרש לפרוע את ערבותו. נטען כי נציגי הבנק לא הסבירו לו אודות מצבה הכלכלי הקשה של הלווה ולא ביררו מה הקשר שלו ללווה. הנתבע טוען כי חתם על כתב הערבות מבלי שניתנה לו הזדמנות לעיין במסמכים. הנתבע טוען כי לא נאמר לו שמדובר למעשה בהלוואה שבאה לכסות הלוואה קודמת , אותה נטלה הלווה כדי לכסות חובות גבוהים שהיו לה. הנתבע טוען כי התנהלות התובע במקרה זה עולה כדי עושק כאמור בסעיף 18 לחוק החוזים. נטען כי התובע הטעה את הנתבע והפר כלפיו את חובות הגילוי הנאות ואיסור הפגיעה בנסיבות מיוחדות בהתאם לחוק הבנקאות.

4.הנתבע טוען כי סבר שהוא חותם על ערבות ע"ס של 7,000 ₪ בלבד ולא הוסבר לו כי הערבות כוללת הלוואה קודמת והינה בסך של 67,000 ₪. הנתבע טוען כי הבנק לא החתים אותו על טופס גילוי נאות. הנתבע טוען כי די באמור לעיל כדי לבטל את פסה"ד שניתן נגדו ולתת לו רשות להתגונן.

5.ביום 15.3.16 הוגשה תגובת התובע המתנגד לביטול פסה"ד. באשר לסיבת המחדל נטען כי אין ממש בטענות הנתבע. נטען כי כבר ביום 6.4.14 נשלח לנתבע מכתב התראה ע"י ב"כ התובע המודיע לו כי ההלוואה אינה נפרעת כסדרה ובכוונת הבנק לנקוט בהליכים כנגד הלווה. בעקבות קבלת מכתב זה התקשר הנתבע למשרד ב"כ התובע וקיבל הסבר מפורט בנוגע למצבו המשפטי. ביום 15.6.15 קיבל הנתבע את בקשת הרשות למיצוי הליכים ואת החלטת רשמת ההוצל"פ , לפיה הוא רשאי להגיש תגובה לבקשת המיצוי תוך 30 יום , אך בחר שלא להגיש תגובה. נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה טענה בדבר העדר אמצעים כלכליים לשכור שירותי עו"ד אינה מצדיקה אי הגשת כתב טענות במועד שכן הנתבע יכול להתגונן בעצמו או לפנות ללשכה לסיוע משפטי. עוד נטען כי טענה זו לא פורטה כנדרש ולא נתמכה בראיות.

6.התובע טוען כי אין ממש גם בטענות ההגנה. נטען כי הערב והלווה חתמו על מסמכי ההלוואה והערבות באותו מעמד ולכן תמוהה טענת הנתבע לפיה לא הכיר את הלווה. נטען כי התובע אינו מוסמך לברר את מערכת היחסים בין הערב לבין הלווה. נטען כי הבנק אינו אפוטרופוס של הנתבע. נטען כי הנתבע אישר בחתימת ידו כי קיבל את כתב הערבות וניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני שחתם עליו. נטען כי נקבע בפסיקה שמי שחתם על מסמך מבלי לקרוא אותו או מתוך הסתמכות על דברים שנאמרו לו ע"י צד שלישי , מנוע מלטעון להפרת חובת הגילוי. נטען כי ביום החתימה על כתב הערבות חתם הנתבע גם על טופס גילוי מידע לערב יחיד ומוגן הכולל את כל הפרטים הנדרשים בהתאם להוראות החוק.

7.תגובת התובע הומצאה לב"כ הנתבע ביום 16.3.16. בהתאם להחלטות שניתנו בתיק ובהתאם לתקנה 241 היה על ב"כ הנתבע להגיש תשובה לתגובה תוך עשרה ימים ממועד קבלתה. ביום 27.3.16 ניתנה לב"כ הנתבע אורכה ראשונה של 14 ימים להגשת תשובה. ביום 13.4.16 ניתנה לב"כ הנתבע אורכה שנייה ומוסכמת להגשת תשובה עד 3.5.16. כיוון שלא הוגשה תשובה לתגובה עד עצם היום הזה , התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסה"ד בהתאם לשיקול דעתו של ביהמ"ש וליתן לנתבע רשות להתגונן, הכל בכפוף להפקדת הסך של 10,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש מהטעמים שיפורטו להלן.