תא"ק 18064-09-15 מדיאטק בע"מ נ' מועצה מקומית בית ג'אן

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 9/9/15 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 206,018 ₪ בגין יתרת חובה בכרטסת הנתבעת אצל התובעת הנובעת מאספקת מחשבים ניידים לבית ספר בתחומה של הנתבעתבחודש פברואר 2015 בהתאם למכרז מס' 13/14 בו זכתה התובעת. לכתב התביעה צורפו הודעת הנתבעת בדבר זכיית התובעת במכרז, חשבונית חתומה על ידי נציג הנתבעת מלחם קבלאן, מכתב התראה, קבלה בגין תשלום חלקי, כרטסת ותדפיס שיערוך.

2.ביום 27/10/15 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן במסגרתה נטען כי התביעה הוגשה טרם זמנה לאור הוראת סעיף 6.4 להסכם בין הצדדים לפיה תנאי התשלום הם שוטף + 60 מיום אישור החשבונית על ידי המזמין ו/או עם קבלת הכסף מהגורם המממן (המאוחר מביניהם). הנתבעת טוענת כי טרם קיבלה את התקציב עבור המחשבים מהגורם הממן משרד החינוך. נטען כי התובעת ידעה מראש שהגורם המממן הוא משרד החינוך, שהתחייב לממן שליש מעלות הפרוייקט. נטען כי הסכום ששולם כפי שעולה מכתב התביעה הוא הסכום שהתקבל מהורי הילדים וסכום נוסף שמקורו בכספי המועצה שולם ביום 15/10/15. נטען כי החשבוניות עליהן מבוססת התביעה אינן מחייבות את הנתבעת בהעדר חתימה של החשב המלווה לאור הוראת סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות וסעיף 142ג (א) לפקודת העיריות. עוד נטען כי היה על התובעת לתבוע את משרד החינוך.

3.ביום 23/11/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת למתן רשות להתגונן. נטען כי טענת הנתבעת לפיה התביעה הקדימה את זמנה צריכה להידחות כיוון שהנתבעת לא צירפה לבקשה את ההסכם עליו היא מסתמכת. בסעיף 2 לתגובה מציינת ב"כ התובעת כי ככל שבית המשפט יורה לנתבעת להמציא את ההסכם, יהיה באפשרות התובעת להתייחס לטענה לגופה. באשר לטענה לפיה אין חתימה של החשב המלווה, נטען כי מדובר בטענה צינית ובלתי ראויה, בפרט כאשר היא מושמעת על ידי רשות מקומית. נטען כי אין כל יריבות בין התובעת לבין משרד החינוך ולכן אין ממש בטענה לפיה היה על התובעת לתבוע את משרד החינוך.

4.ביום 1/12/15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. לתשובה זו צורף לראשונה ההסכם בין הצדדים. נטען כי ההסכם מצוי בשליטתה ובידיעתה של התובעת שכן חתמה עליו כחלק מהצעתה במסגרת המכרז. נטען כי התובעת מודעת לצו המועצות המקומיות ולכן היה עליה לא לספק את המחשבים כל עוד לא קיבלה את המסמכים החתומים על ידי הגורמים המוסמכים במועצה.

5.לאור האמור בסעיף 2 של התגובה אפשרתי לתובעת להגיב לאמור בתשובה והתובעת עשתה כן כבר ביום 2/12/15. נטען כי בהסכם בין הצדדים אין כל הגדרה מיהו הגורם המממן. עוד נטען כי גם אם יש גורם מממן, ברור שעילת התביעה כלפיו נתונה לנתבעת ולא לתובעת. נטען כי ייתכן שגורם שלישי כלשהו לא העביר לנתבעת כספים בשל מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת עצמה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לתת לנתבעת רשות להתגונן בכל הטענות שהעלתה למעט הטענה לפיה היה על התובעת לתבוע את משרד החינוך מהטעמים שיפורטו להלן.

7.בכל הנוגע לטענה לפיה טרם הגיע המועד האחרון לתשלום על פי ההסכם, אני קובע כי מדובר בטענה ממשית הנסמכת על לשונו של סעיף 6.4 להסכם.

8.בכל הנוגע לטענה לפיה יש צורך בחתימה של החשב המלווה, טענה זו מבוססת על סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א) לפיו חוזה התחייבות או תעודה אחרת שיש בהם התחייבות כספית מצד המועצה, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליה ראש המועצה והגזבר. לפי סעיף 142ג(א) לפקודת העיריות, יש צורך גם בחתימה של החשב המלווה. סעיף זה חל גם על מועצות מקומיות בהתאם לסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות. העובדה כי טענה שכזו מעוררת קושי כאשר הרשות המקומית כבר קיבלה את התמורה, אין בה כדי להצדיק דחייה של הטענה כבר בשלב זה. כפי שעולה מהפסיקה שהוצגה במסגרת הבקשה וכן מפסיקה נוספת יש צורך לבצע בחינה של מכלול של שיקולים בטרם מגיעים למסקנה לפיה ניתן לחייב את המועצה המקומית בתשלום גם ללא חתימה של החשב המלווה. בפסיקה נקבע כי די בכך שאין חתימה של החשב המלווה כדי לתת רשות להתגונן.